Negroni: או- הרוזן האיטלקי

רכיבים:
1 מנה ג'ין (Plymouth)
1 מנה וורומוט מתוק (אפשר גם אדום) (Cinzano Bianco)
1 מנה קמפארי
פלח או פס קליפת תפוז לקישוט.

באנגלית: נגרוני.
קטגוריה: קוקטיילים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: נמוכה
דרך הכנה: ערבוב וסינון\ בניה בכוס
טעם עיקרי: מר
צבע: אדום

הנגרוני הוא עוד קוקטייל ותיק אבל בניגוד לרוב הקוקטיילים שדיברנו עליהם עד כה הוא לא נוצר בארה"ב או בריטניה אלא באיטליה. האגדה מספרת שהרוזן נגרוני מטוסקנה אהב מאוד את הקוקטייל אמריקנו אבל רצה משהו חזק יותר. הברמן החביב בבית הקפה שלו הוריד את הסודה והכניס במקומה מנה של ג'ין ולסיום החליף את קישוט הלימון בתפוז (בעיקר כדי לסמן שזה משקה אחר אבל ע"י סחיטה קלה של התפוז או העברת קליפה על שפתי הכוס מוסיפים עוד שכבה של טעם וריח של קליפת התפוז) וכך נוצר המשקה.
אין ספק שהוא קיבל משהו חזק יותר, מדובר בקוקטייל מר וחזק אלכוהולית ורוב האנשים להם הגשתי אותו לא התלהבו.
אבל אני- כחובב קמפארי וג'ין דווקא אוהב אותו וחושב שהוא מצליח להרכיב בהצלחה כמות גדולה מאוד של טעמים וריחות מבלי לאבד אף אחד מהמרכיבים (אם כי לא תמיד בא לשתות משהו כל-כך מר ויש פעמים שאני מעדיף לעשות אותו מתוק יותר ומשנה קצת את היחס לטובת הקמפארי על חשבון הוורמוט ולפעמים אפילו מוסיף התזה של סירופ סוכר).
כמו ברוב הקוקטיילים הקור מעדן קצת את עקיצת האלכוהול ולכן אני ממליץ לערבב ולסנן לכוס מקוררת עם קרח במקום סתם לבנות בכוס.
כדאי גם לראות וריאציה מעניינת לקוקטייל בסירטונים המרהיבים של הברמן ג'יימי בודרו- הנגרוני המוגז.

משחק: המקסיקני- The Mexican

סוג: משחק קוביה
מספר משתתפים: כמה שרוצים
אביזרים: שתי קוביות
דרגת שכרות: בינונית
מטרת המשחק: לצבור את מספר הנקודות הגובה ביותר ע"י הטלת קוביות .

אין הרבה משחקי שתיה שמשתמשים בקוביות וגם אלו שיש בדרך כלל לא מתוחכמים או מעניינים במיוחד, וחבל. הרבה יותר פשוט לקחת אתך זוג קוביות מאשר כמה חפיסות קלפים.
הפעם מצאתי משחק קוביות מוצלח. אמנם קצת מסובך ללמוד אותו אבל אחרי שמצליחים הוא מאוד תחרותי.

בתחילת המשחק בוחרים באיזשהי דרך את השחקן שיתחיל (מבחינתי תקבעו את זה בתחרות ריצה, תחרות שתיה, you name it. אם כי הכי פשוט יהיה להטיל קוביה).
השחקן שמתחיל זורק את הקוביות ומנסה לצבור כמה שיותר נ'ק, באופן הבא:

בכל הטלת זוג קוביות המספר הגבוהה הוא ספרת העשרות והנמוך הוא ספרת האחדות. לדוג' בהטלת 1:6 מקבלים 61 נק' ובהטלת 4:5 מקבלים 54 נק'.
בהטלת דאבל- מכפילים את המספר במאה. לדוג' ב 2:2 מקבלים 200 נק'.

בנוסף יש הטלות מיוחדות:
חלאה- זו הטלה של 1:3- המטיל צריך לשתות כוס אחת. (והניקוד שלו הוא 31 אלא אם רוצה ומותר להטיל הטלה נוספת).
המקסיקני זו הטלה של 1:6- גורמת לכך שמספר המשקאות המפסיד יצטרך לשתות יוכפל (מתחילים מ1). כמובן שכל פעם שמשהו מקבל 1:6 מספר המשקאות מוכפל כך שבסוף המשחק המפסיד עלול לשתות די הרבה.

לשחקן המתחיל יש את אפשרות לבחור כמה פעמים בתור שלו הוא רוצה להטיל את הקוביות (בין 1 ל3), תוך שהוא לוקח סיכון- בהטלות הבאות הוא יכול לקבל מספר גבוהה יותר אבל גם יתכן שיצא לו מספר נמוך יותר. כך או כך ההטלה האחרונה היא הקובעת.
על פי הבחירה של השחקן הראשון נקבע מספר הפעמים המקסימאלי שמותר לכל שחקן להטיל. (אם הוא בחר להטיל פעמיים, לכולם מותר פעמיים). כל משתתף מטיל את הקוביות בתורו, ולאחר שהסתיים הסיבוב נקבע המפסיד והא צריך לשתות.
 כלל נוסף, אם בסיבוב מותר לזרוק כמה הטלות, השחקן יכול להחליט שהוא רוצה להטיל פעם נוספת רק קוביה אחת מבין השתים. לדוגמא, כשמתקבל 1 באחת הקוביות או מספר גבוהה כמו 5 השחקן יכול לבחור להטיל רק את הקוביה השניה ובכך להגדיל את הסיכוי לקבל תוצאה טובה.

במקרה של תיקו אפשר לחלק את המשקאות בין כל המפסידים או לקבוע אחד שישתה בהטלת קוביה.

חוקים אפשריים נוספים:

ניתן להחליט שמשחקים יותר מסיבוב אחד עד לקביעת המפסיד.

ניתן להוסיף הטלות חברתיות או חוקי הטלה נוספים לדוג'- 6:6 תהיה הג'וקר וכולם חייבים לשתות. תפעילו את הדמיון ותהפכו את המשחק למעניין יותר.

Southside- או: המרענן של המאפיה הדרומית

מרכיבים:
1.5+ מנות ג'ין יבש
0.75 מנה מיץ לימון טרי
1 מנה סירופ סוכר
7-8 עלי מנטה

באנגלית: סאות'סייד- הצד הדרומי
קטגוריה: קוקטלים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: חמוץ\מתוק
צבע: צהבהב

הקוקטייל מתוארך לתקופת היובש, כלומר שנות העשרים של המאה שעברה. המקור לא ידוע ונקשרו אליו כמה סיפורים שמנסים להסביר את מוצאו. הסיפור הראשון ממקם את המצאת המשקה בשיקגו. באותה תקופה הפשע המאורגן מבוסס מאוד בעיר וכמובן שכל מכירת המשקאות האלכוהוליים האסורים עוברים דרכו (למי שראה אימפריית הפשע- זו התקופה וזה המקום בו התחיל וגם אל קפונה) ומכיוון שאי אפשר סתם כך למכור אלכוהול בגלוי הכנופיות מנסות להסוות את מכירת המשקאות כמכירת משקאות תמימים- החבורות הצפוניות מכורו אותו כגי'נג'ר אייל בעוד שהכנופיות הדרומיות מכרו אותו כמיץ לימונים ומכאן שמו.
הסיפורים האחרים מעניינים פחות- קיימת טענה שהוא נימכר במועדון בשם זה בלונד איילנד או במועדון 21 המפורסם במנהטן.

כך או כך מדובר במשקה חמוץ וטעים שמאוד מזכיר בטעמו לימונענע וטעמי הג'ין נבלעים היטב במשקה.
בעיה אחת שהתעוררה לי היא כל הלכלוכים במשקה. צריך לזכור שכאשר מנערים עלים או פירות הכל נמעך ונכתש בתוך השייקר והבלאגן הזה מלכלך לנו את המשקאות. הפתרון לזה הוא סינון כפול, כלומר בנוסף למסננת המובנת בשייקר שנועדה לסנן את הקרח, אנחנו נרצה למזוג לכוס משקה כזה דרך מסננת צפופה יותר (מובן שמיד רצתי לקנות אחת ויותר תקלה כזו לא תחזור על עצמה) לרוויה.

משחק: זעזוע מח- Brain Damage

סוג: משחק קלפים

מספר משתתפים: כמה שרוצים
אביזרים: חפיסת קלפים
דרגת שכרות: בינונית

מטרת המשחק: לנצח את הדילר.

המשחק הוא וריאציה ל"בלק ג'ק" עם חוקי שתיה.

המטרה להגיע ל-7.5 נק' (ולא ל-21 כמו בבלק ג'ק) כשהניקוד מחולק כך:

* לקלף ממוספר 1-7 הניקוד הוא ערך הקלף.
* לקלף 10 הניקוד הוא 7.5 כלומר מקסימום.
* לקלף מלוכה הניקוד הוא 0.5.

את שאר הקלפים- ה-8-9 ושני קלפי 10 אדומים מוציאים מתוך חבילת הקלפים.

לפני תחילת המשחק כל משתתף מקבל קלף הפוך כדי לקבוע את הסדר (לקבל 10 זה הכי טוב). לאחר שנקבע הסדר ונבחר הדילר (הקלף הנמוך ביותר) הדילר מחלק קלף הפוך לכל שחקן.

השחקן הראשון מהמר על כמות שתיה (הוא ממלא כוס בכמות הבירה עליה הוא מהמר) ומבקש מהדילר עוד קלפים (אחד-אחד) אם הוא חושב שזה יקדם אותו קרוב יותר לסכום של 7.5 או מכריז סוף אם הוא חושב שהוא קרוב מספיק.

ברגע שהשחקן הכריז על סיום הדילר מתחיל להוריד קלפים פתוחים אחד אחד עד שהוא משווה או עובר את השחקן.

אם הדילר השווה או עבר את השחקן ולא עבר את ה-7.5 הוא מנצח  ועל השחקן לשתות את הכמות עליה הוא הימר.

אם השחקן עבר את ה-7.5 הוא מפסיד מיידית ועליו לשתות את הכמות עליה הוא הימר.

אם הדילר מפסיד (מקבל מעל 7.5) עליו למזוג כוס בכמות ההימור של השחקן מולו הוא משחק ולשתות.

בנוסף, כוס ההימור עוברת לקופה הכללית.

לאחר סיום סיבוב התור עובר לשחקן הבא ומתנהל באותם כללים, מלבד זה שעל השחקן המפסיד לשתות מלבד ההימור שלו גם את הקופה הכללית.

כאשר כולם מסיימים על הדילר לשתות את הקופה הכללית (כדאי לו לקוות שהשחקן האחרון יפסיד) ותפקיד הדילר עובר לשחקן הראשון שניצח.

למי שמכיר את החוקים של בלאק ג'ק זה משחק פשוט ומוצלח. למי שלא יכול להיות שיקח קצת זמן הסברים, אבל עדיין החוקים די פשוטים. החיסרון הגדול בבלק ג'ק, שהוא לא באמת תחרות בין השחקנים אלא משחק אישי מול הדילר. הגרסה הזו למשחק מנסה לתקן זאת בכך שיש הימור מצטבר כך שגודל ההפסד תלוי גם בחברי הקבוצה האחרים (ולסדיסטים ביננו באותו אופן גם הגודל הניצחון עולה) בנוסף להבדיל ממשחק בלק ג'ק, כאן יש משמעות לסדר הישיבה ולשחקן האחרון ולדילר יש סיכוי לשתות הרבה מאוד אם כולם נצחו את הסיבוב שלהם.

Mojhito- או: הקובני המפורסם

מרכיבים:
2 מנות רום קובני לבן

חצי ליים חתוך לפלחים
6-8 עלי נענע
1 כפית אבקת סוכר
סודה
גלגל ליים לקישוט

באנגלית: מוחיטו
קטגוריה: קוקטלים קלאסיים
אלכוהול מוביל: רום
סוג כוס: גבוהה
דרך הכנה: מעיכה עדינה ובניה על קרח
טעם עיקרי: חמוץ\מתוק
צבע: שקוף

המוחיטו הוא אחד הקוקטיילים המוכרים ביותר כיום אבל המקור שלו לא ממש ברור. מהמרכיבים שלו ניתן לשער שמקורו באיזור הקריבים (אולי בקובה-בגלל הדמיון במרכיבים לדקירי). הוא היה עוד אחד מהקוקטיילים האהובים על הסופר המינגווי (שהתגורר בקובה, כך שאני משער שיצא לו לשתות יותר מכמה כאלה).

המוחיטו המקורי פחות מתוק מאיך שנהוג להכין אותו כיום (לפחות בבארים בארץ) ולטעמי ככה לא מטשטשים לגמרי את טעמי הרום וגם הטעם יותר מוצלח. מדובר בקוקטייל חמצמץ ומרענן ביותר (מי שאוהב מתוק כמובן יכול להוסיף עוד סוכר וגם אני לפעמים מוסיף עוד חצי מנה סירופ סוכר למתכון המקורי).

דרך ההכנה שלו שונה מעט מהבניה הרגילה על הקרח שכן אנחנו משתמשים כאן גם בעלים וגם בפרי, לכן אני יחרוג ממנהגי וארחיב.
דבר ראשון נכניס חצי ליים חתוך לחתיכות לכוס (אני לא מצליח למצא ליים לכן נאלץ להשתמש בלימון) ונמעך אותו בעדינות בעזרת כותש- אנחנו לא רוצים לפרק לו את הצורה, רק להוציא ממנו את מיץ ואת השמנים הארומטיים מהקליפה. דבר שני ניקח את העלים ביד ניתן להם כמה מחיאות כף ונזרוק לכוס- זו הדרך הטובה ביותר להעיר להם את הטעם מבלי לקרוע אותם. כעת נוסיף את הסוכר ונערבב טוב עם המיץ. נוסיף קרח רום וסודה ונערבב היטב.

בירה פונג-Beer Pong

סוג: משחק חברה

מספר משתתפים: 2

אביזרים: שולחן פנג פונג, כוסות פלסטיק, כדורי פינג פונג

דרגת שיכרות: גובהה

מטרת המשחק: לקלוע כמה שיותר כדורים לכוסות של היריב.

זהו משחק שתיה שרואים בסרטי קולג'ים אמריקאים. ברקע מסיבה פרועה (ומשהו שמחליט שזה יהיה חכם לשתות ליטר בירה דרך שנורקל- זה לא!) ובמרכז הסצינה גיבור הסרט (חננת על בד"כ) מנסה להביס את הבריון של המחזור בבירה-פונג  וגם לזכות בבחורה.

נו,אז זה לא בהכרח חייב להתנהל כך, אבל למה לא ללמוד את חוקי המשחק.

מסדרים כוסות על שולחן פינג פונג בצורה הבאה (לסדר כך בשני צידי המגרש):

ממלאים את הכוסות בבירה וכל משתתף בתורו זורק את הכדור על החצי מגרש שלו כך שיקפוץ מעל הרשת וינחת בתוך אחת הכוסות (מותרת קפיצה אחת גם בחצי מגרש השני). אם הכדור לא נכנס קפץ יותר מפעם אחת על החצי של היריב התור עובר ליריב. אם הכדור נכנס לאחת הכוסות היריב מחוייב לשתות את אותה כוס, להוציא אותה מהמגרש והתור נשאר אצל המשתתף שזרק.
הראשון שנשאר ללא כוסות על החצי שלו מפסיד (וסביר להניח שהוא יהיה די שיכור).

במשחק זה יש אלמנט מוצלח שככל שאתה מפסיד יותר רמת הקושי עולה- ככל שאתה שותה יותר קשה יותר להיות מפוקס ולקלוע. ולמרות שזה משחק לשני משתתפים בלבד במשחק זה גם מהנה לצפות ולעודד.

תוספות אפשריות:
ניתן למלא בכמות אחידה או למלא כוסות מסויימות ביותר וכוסות אחרות בפחות וכך לחלק את המגרש לרמות קושי שונות.
ניתן להוסיף או לשנות את סידור הכוסות כל עוד שומרים על איזון בין השחקנים.ניתן לחלק את הצופים לקבצות שיהיו מחויבים לשתות כמו השחקן הנציג שלהם.
ניתן להכניס כוסות מסויימות בצבעים שונים וכך להוסיף אלמנט חברתי למשחק, לדוג'- אם קולעים לכוס אדומה כל הבנות שותות, כוס ירוקה כולם שותים וכדו'.

Tom Collins- או: המתיחה הגדולה.

רכיבים:
2 מנות ג'ין יבש (Beefeater)
1 מנה מיץ לימון
1 כפית אבקת סוכר
סודה
דובדבן ופלח לימון\תפוז לקישוט.

 באנגלית: תום קולינס
קטגוריה: קוקטיילים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: קולינס
דרך הכנה: בניה על קרח
טעם עיקרי: חמוץ
צבע: שקוף

הסיפור על הקוקטייל טום קולינס מתחיל בבדיחה, או אם לדייק, במתיחה. בשנת 1874 נפוצה בארה"ב ובעיקר בניו יורק מתיחה- אנשים נגשו לזרים ברחוב ושאלו אותם איפה טום קולינס או אם הם ראו את טום קולינס. כשנענו שלא מוכר להם אף אחד בשם זה המותח התעקש שאדון קולינס דיבר עליהם רבות ושהוא יושב בבר סמוך. נו, במאה ה-19 כנראה היה לאנשים חוש הומור מסוג אחר.
המתיחה הזו כנראה היתה נפוצה ביותר שכן באותם שנים החלו להופיע כתבות בעיתון על מעלליו של אותו טום קולינס, הוא גם מופיע בשירים וסיפורים מאותה תקופה וכמובן לאחר זמן לא רב הופיע גם קוקטייל על שמו.
בספר הקוקטיילים מ-1876 של הברמן הנודע ג'רי תומאס (אותו כבר הזכרנו כשדיברנו על הקוקטייל מנהטן) מופיע המתכון הראשון לקוקטייל זה והוא נחשב עד היום לאחד הקוקטיילים הבסיסיים.

המשקה עצמו פשוט להכנה לערבב את הלימון עם הסוכר, להוסיף קרח ואח"כ את שאר המרכיבים- למעשה מדובר בלימונדה חמוצה מאוד מחוזקת בג'ין. ג'רי תומאס לא מזכיר באיזה ג'ין להשתמש אך הג'ין שהיה נפוץ בארה"ב באותה תקופה הוא כנראה הג'ין ההולנדי- הג'נייבר שזה מן סוג של ליקר ערער שממנו התפתח הג'ין המודרני (יש המנסים לטעון שהוא השתמש בג'ין מסוג אולד טום ולכן גם המשקה נקרא טום אבל למרות שאכן סוג הג'ין הזה נהיה לפופולארי ביותר בארה"ב, זה קרה רק כ-20-30 שנה מאוחר יותר).
אני השתמשתי בבייפאיטר וכבר אמרתי שהוא ג'ין יבש מדי לטעמי. הייתי מעדיף להשתמש בגורדונ'ס אך לצערי הוא בדיוק נגמר (ג'ין עדין יותר כמו בומביי ספיר היה הולך לאיבוד בטעם החזק של הלימון).