Daisy- או: חרציות של תחילת החורף.

רכיבים:

אפשרות ראשונה:
1.5 מנות ברנדי

2 התזות רום כהה

0.25 מנה מיץ לימון
3 התזות סירופ תפוזים (Cordial) (בכוס)
4 התזות סירופ סוכר
סודה

אפשרות שניה:

1.5 מנות ברנדי
0.25 מנה מיץ לימון
3 התזות סירופ תפוז
סודה

באנגלית: ברנדי דייזי
קטגוריה: קלאסיים
אלכוהול מוביל: ברנדי
סוג כוס: גבוהה
דרך הכנה: ניעור וסינון ובניה בכוס
טעם עיקרי: חמוץ מתוק
צבע: צהוב\כתום עכור

בהמשך נסיון ההיכרות שלי עם משפחת החרציות ניסיתי להכין את גרסת הברנדי של המשקה. באותה תקופה הברנדי המיובא מאירופה לארה"ב היה אחד המשקאות הפופולארים ביותר ואני מניח שגרסה זהו היתה נפוצה יחסית.
גם כאן לקחתי את שתי הגרסאות השונות מהספר של ג'רי תומס ומ-Modern American Drinks.

כמו שנוכחתי לדעת בגרסת הוויסקי של המשקה, בכדי שסירופ התפוז יורגש כדאי להחליף ולהשתמש בו בכל כמות הממתיק המוזכרת ואף מעט יותר. כמו כן צריך לנער את המשקה טוב כי אחרת הסירופ שוקע ומוצא את דרכו לתחתית הכוס.

בגרסה מהספר של הפרופ' ג'רי תומאס נעשה שימוש ברום ג'מייקני כהה מה שמאוד מעשיר את הטעמים במשקה (ואני מודע לכך שהרום של קפטיין מורגן לא מאוד מוצלח) והופך אותו גם כאן לגירסה הטובה מבין השניים. הגרסה של MAD נותנת משקה משעמם של ברנדי ולימון ואין לי הרבה מה להגיד עליה.

Daisy- או: חרציות של סוף הסתיו- חלק ראשון

רכיבים:
אפשרות ראשונה:
1.5 מנות וויסקי אמריקאי (ברבן או שיפון)
0.25 מנה מיץ לימון
3 התזות סירופ אורוז'ה
3 התזות סירופ סוכר
סודה

אפשרות שניה:
1.5 מנות וויסקי אמריקאי
0.25 מנה מיץ לימון
3 התזות סירופ סוכר
3 התזות סירופ תפוז (Cordial) (בכוס)
סודה

באנגלית: ווסקי דייזי
קטגוריה: קלאסיים
אלכוהול מוביל: וויסקי
סוג כוס: מרטיני\ גבוהה
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: חמוץ מתוק
צבע: צהוב\כתום עכור

סדרת קוקטיילים קלאסית נוספת שנשכחה היא סדרת החרציות. מדובר בקוקטיילים פשוטים, סוג של קוקטייל סאוור עם סודה כאשר הממתיק משתנה בין הגרסאות השונות- לפני תחילת ההמאה ה-20 הממתיקים הנפוצים למשקה זה היו סירופ סוכר חזק (Gum), סירופ תפוזים או אורוז'ה, בעוד שלאחר תחילת המאה בנוסף לסירופ הסוכר נהיו נפוצים יותר הממתיקים- סירופ רימונים או סירופ חמוציות (דבר שכמובן השפיע על צבע המשקה והפך אותו ממשקה כתום למשקה ורוד). כמו בהרבה ממשפחות הקוקטיילים הוותיקות למשקה יש גרסאות לכמעט כל הבסיסים (הכוונה לבסיס האלכוהולי) ומיחסים לה את היותה ההשראה לקוקטייל המפורסם מרגריטה.

אני ניסיתי שתי גרסאות שונות לבסיס הוויסקי. הראשונה מהספר של הפרופ' ג'רי תומאס, מדובר בגרסה היחידה שמשתמשת בכוס מרטיני במקום בגבוהה- דבר שמשפיע על כמות הסודה במשקה ועל האסתטיות, ודווקא לטובה. בקוקטייל המתקבל טעם האורוז'ה הולך לאיבוד אך אם משנים במעט את הכמויות- מורידים את הסוכר ומשתמשים ב-5D של אורוז'ה מתקבל קוקטייל וויסקי נחמד אך לא יותר מזה
.

הגרסה השניה נלקחה מהספר Modern American Drinks וגם כאן לדעתי הסירופ (תפוזים במקרה הזה) הולך לאיבוד. העדפתי להשתמש בסירופ תפוזים כממתיק היחיד בכמות של 6D. כאשר את הגרסה הזו צריך לנער ולבנות בכוס גבוהה מלאה קרח. הגרסה הזו שונה מהקוקטייל הקודם, טעם הלימון מורגש מאוד (כנראה מועצם מהחמיצות של סירופ התפוז) ומסתדר לא רע עם הוויסקי.

נסיון להכין את הקוקטייל הנ"ל עם וויסקי שיבס נתן קוקטייל לא טוב, לדעתי הוויסקי הזה לא הסתדר טוב עם הלימון.

Pink Rose- או: שם הורד

רכיבים:
1 מנה ג'ין
1 כף שמנת מתוקה
1 כף מיץ לימון
1 כף סירופ רימונים
1 חלבון ביצה
עלה כותרת של ורד וורוד לקישוט.

באנגלית: פינק רוז
קטגוריה: קלאסים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: מתקתק, לימוני
צבע: וורוד בהיר אטום

אני לא יודע הרבה על הקוקטייל הזה. זהו עוד קוקטייל מספר הקוקטיילים של מלון סבויי, ובגלל שהייתי עסוק לאחרונה בהכנת קוקטיילי אלכסנדר חיפשתי עוד כמה קוקטיילים חלביים קלאסיים (לא משימה פשוטה כלל) עד שנתקלתי במתכון הנ"ל שנראה לי מעניין ויפה.
קוקטייל אכן יפה ויזואלית בעל צבע וורוד עדין ומרקם נעים (לצערי לא היה לי עלי כותרת טריים של ורד בהישג יד אז השתמשתי במיובש). היה מוזר לערבב יחד את השילוב של חלב ולימון וסיקרן אותי לדעת מה תהה התוצאה.
בטעם אכן מורגש בעיקר השילוב של ג'ין ולימון- שהוא שילוב וטעם אופייני לקוקטיילים מהתקופה. בנוסף הסירופ רימונים מוסיף את המתיקות מה שיצר בסופו של דבר קוקטייל שמרגיש קצת כמו משחת שיניים לילדים. לטעמי היה חסר סוכר (ואני בדרך כלל לא אוהב את הקוקטיילים שלי מתוקים) וגם לאחר הוספת סוכר לצערי עדיין לא מדובר בקוקטייל טעים במיוחד.

Barbara- או: אחותו של אלכסנדר

רכיבים:
1.5 מנות וודקה
0.75 מנה קרם דה קקאו בהיר

0.75 מנה שמנת מתוקה
אבקת קקאו לקישוט

באנגלית: ברברה
קטגוריה: קלאסיים
אלכוהול מוביל: וודקה
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: מתוק, שמנת
צבע: לבן אטום

למרות שקוקטייל זה לא נקרא אלכסנדר מדובר בעוד אח למשפחה (אחות אם נדייק). המתכון לקוח מהספר קוקטיילים של מלון סבויי ולהזכירכם מדובר בתחילת שנות השלושים והוודקה עוד לא היתה מרכיב מצוי באירופה המערבית, ובאמת מדובר באחד מארבעת המתכונים היחידים בספר שמשתמשים בבסיס זה.
הקוקטייל עצמו טוב, אלגנטי וזהה לגמרי במראהו לג'ין אלכסנדר אך טעמו מתוק יותר בשל ליקר הקקאו שמורגש בקוקטייל הזה יותר מבקוקטיילים האחרים במשפחה, מהסיבה שלאלכוהול העיקרי כאן- הוודקה- אין כמעט טעם עצמי- בניגוד לגרסת הג'ין או הברנדי. הטועמים שלי אהבו.

Alexander No.2- או: האח המוצלח במשפחה

רכיבים:
1 מנה ברנדי
1 מנה קרם דה קקאו בהיר
1 מנה שמנת מתוקה
אגוז מוסקט מגורד לקישוט

באנגלית: ברנדי אלכסנדר
קטגוריה: קלאסיים
אלכוהול מוביל: ברנדי
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: מתקתק ואגוזי
צבע: לבן-חום בהיר אטום (אולי קרם אגוזים תהיה הגדרה טובה יותר)

גרסת הברנדי היא הקוקטייל המפורסם והמצליח ביותר למשפחת אלכסנדר. גם מקורו של קוקטייל זה לא ידוע ואף המתכון שלו הופיע כתוב לראשונה בספר של הוגו הנסלין. ההבדל הגדול בין שני המשקאות הוא, בעוד שגרסת הג'ין נשכחה, גרסת הברנדי חוותה פופולאריות גדולה ביותר בשנות ה-70 של המאה הקודמת  ודי בצדק. מדובר בקוקטייל חלבי מוצלח מאוד, יפה ואלגנטי עם טעם מתוק יותר משל הג'ין אלכסנדר (בעיקר בגלל יחס שונה של המשקאות). בניגוד לטעמי התבלינים של הג'ין שלא אהובים על כולם, הברנדי נותן טעם אגוזי- פירותי טעים מאוד (מחזק את טעם היין החבוי שיש בברנדי ולא כ"כ מורגש בטעימה נקיה) והאלכהול משתלב בשאר הטעמים טוב ולא מורגש. מתאים לאנשים שאוהבים את הקוקטייל שלהם מתוק. זכה מהטועמים שלי לציון הגבוה ביותר מכל האלכסנדרים.

Alexander No.1- או: אלכסנדר הגדול

רכיבים:
1.5 מנות ג'ין יבש
0.75 מנה קרם דה קקאו בהיר
0.75 מנה שמנת מתוקה
אגוז מוסקט מגורר או זרעי שומר לקישוט.

באנגלית: ג'ין אלכסנדר או אלכסנדר מס.1
קטגוריה: קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: מתקתק
צבע: לבן אטום

אי אפשר לסקור קוקטיילים חלביים מבלי לדבר על משפחת הקוקטיילים אלכסנדר.
הקוקטייל הראשון (אבל לא הכי מפורסם) במשפחה הוא הג'ין אלכסנדר. כמו רבים מהקוקטיילים הקלאסיים, מקורו לא ידוע והוא הופיע לראשונה בספר הקוקטיילים של הוגו הנסליין בשנת 1916 וכמו שאר האחים למשפחה מדובר בקוקטייל המשלב תזקיק אלכוהולי (ג'ין במקרה הזה) עם ליקר קקאו ושמנת.
המתכון מובא מהספר של מלון סבויי ושם כמות הג'ין גדולה מבמקור והתצאה שמתקבלת היא קוקטייל מתוק,יפה ואלגנטי בעל ראש קצפי קטן (בגלל ניעור השמנת) וטעם אלכוהולי מורגש אבל די עדין של תבליני הג'ין. מכיוון שמדובר בקוקטייל מתוק העדפתי לבחור את הגין של פלימוט' שהוא עדין יותר בטעמי התבלינים מהגרסה של בייפיטר. אני מניח שג'ין בסגנון אולד-טום היה הולך כאן טוב (ומן הסתם הוא הג'ין בו השתמשו בארה"ב במקור) וקראתי שגם ההנדריקס הוא בחירה לא רעה. כחובב ג'ין די אהבתי את השילוב המוזר עם השמנת אבל אי-אפשר להגיד שהחיבור מושלם ואני יכול להבין מדוע הוא לא נשאר הבן המפורסם במשפחה.
הערות- בצילום השתמשתי בשמנת קלה (מקביל ל H&H) והתוצאה היתה קצת מיימית ופחות מוצלחת משימוש בשמנת מתוקה (38%). אם רוצים גרסה שונה ומתוקה יותר אפשר להשתמש בגלידת וניל במקום בשמנת.

Sidecar- או: געגועים לאופנוע עם סירה

רכיבים:
3/4 מנה מיץ לימון
3/4 מנה ליקר תפוז (Cointreau)
1.5 מנות ברנדי (Carmel 100)
אפשרי פלח לימון או תפוז לקישוט.

באנגלית: סייד קאר
קטגוריה: קלאסיים
אלכוהול מוביל: ברנדי
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: חמצמץ
צבע: חום\כתום

כמו ברבים מהקוקטיילים הקלאסיים גם מקור הקוקטייל הזה לא לגמרי ברור.
כמה ספרי מתכונים מסוף שנות ה-40 טוענים שמקור המשקה בפריס של אחרי מלחמת העולם הראשונה, בבר של מלון ריץ או בבר הפריזאי המפורסם ה'ניו יורק' שאחראי לכמה קוקטיילים מפורסמים אחרים מאותה תקופה.
ספרי מתכונים מוקדמים יותר- מתחילת שנות העשרים- טוענים שמקור המשקה הוא בכלל המועדון הלונדוני 'באק'.
כך או כך, כולם מסכימים בערך על התקופה בה הוא הופק לראשונה וכן על המשקאות המרכיבים את הקוקטייל אם כי לא על היחסים. האסכולה הצרפתית טוענת לכמות שווה של כל המרכיבים בעוד שהאסכולה הבריטית משתמשת בכמות כפולה של ברנדי.
אני לקחתי את המתכון מהספר של מלון סאבוי שכמובן ממשיך את המסורת האנגלית.
אפשר לומר שמדובר בגרסה כלשהי לקוקטייל סאוור שבה ליקר התפוזים משמש כממתיק מה שהופך אותו כמובן לקוקטייל אלכוהולי ביותר. טעם הברנדי הפירותי משתלב היטב עם ליקר התפוזים אך המשקה חמצמץ מדי לטעמי (מה שהורס בשבילי גם את הגרסה הצרפתית בה אחוז הלימון גבוהה אף יותר). אני חושב שהוספת כתר סוכר ופלח תפוז כקישוט כמו שכמה מתכונים מודרניים מציעים יוסיף מתיקות ויאזן את המשקה מבלי לפגוע בו (כמובן אם המשקה עדיין חמוץ לטעמכם ניתן להוריד בכמות הלימון).
דבר נוסף שהפריע לי היא העכירות של המשקה שיכל להיות בעל צבע יפה יותר לו היה בא מעורבב ולא מנוער.

משחק: כדור מקפץ- Bouncing Ball

סוג: משחק חברה.
מספר משתתפים: כמה שרוצים.
דרגת שכרות: בינונית.
אביזרים: כדור דמיוני אחד.
מטרה: להתמסר בכדור דמיוני מבלי להתבלבל .

משחק מטופש לכמות גדולה של אנשים עם חוקים פשוטים לזמנים בהם אין כח ללמוד משהו מסובך.
כל המשתתפים יושבים במעגל, מחליטים מי מתחיל ומעבירים כדור דמיוני מאחד לשני באופן הבא-

כאשר המשתתף עם הכדור אומר- "וויש" הכדור עובר לשחקן משמאל.

כאשר המשתתף עם הכדור אומר-"בוינג" הכדור עובר לשחקן מימין.

כאשר המשתתף עם הכדור אומר-"קפוץ" הכדור ממשיך בכיוון הקודם אך מדלג על שחקן (כלומר- אם הכדור הגיע מהשחקן משמאל הוא ממשיך לשחקן השני מימין).

המשחק צריך להתנהל די מהר. כל שחקן שמחכה זמן גדול מדי או שמתבלבל ואומר את אחת משלש המילים כשה'כדור' לא אצלו מחוייב לשתות מנת שתיה.

כמו שאמרתי, משחק פשוט ומטופש אך מצחיק מאוד כאשר הדנמיקה בין חברי הקבוצה טובה וכאשר הוא מתנהל במהירות סבירה. 

ניתן להוסיף עוד מילים וחוקי מסירה בכדי לעשות אותו קשה יותר, לדוגמא: מילה למסירה לאדם עליו המוסר מסתכל או מילה למסירה לאדם ששתה אחרון, אך חשוב לשמור על מילים בעלות צליל שונה בכדי שלא  יהיה אפשר להתבלבל בין הפקודות. 

Grenadine- סירופ רימונים

סירופ רימונים הוא מרכיב חשוב שנמצא בקוקטיילים רבים. הוא משמש כממתיק אך גם כתוספת של צבע אדום\ורוד למשקאות.
לסירופ קיימות עשרות גרסאות מסחריות באיכויות שונות אך כמו במרבית הסירופים, אין סירופ טוב יותר מכזה שמכינים לבד. וכעת בדיוק מתחילה עונת הרימונים.

ניסיון ראשון:
את הנסיון הראשון עשיתי בתחילת הקיץ, כשעוד לא היו רימונים טריים וחיפשתי תחליף לסירופ התעשייתי. מכיוון שמדובר בסירופ שאפשר להכין בקלות יחסית ואין לי בו הרבה שימוש אני מכין ממנו כמויות קטנות (ואז גם לא חובה להוסיף אלכוהול- הוא יכול להשמר במקרר חודש-חודשיים מבלי להתקלקל).

1/3 כוס רכז רימונים
2/3 כוס מים
1 כוס סוכר (השתמשתי בדמררה אבל לא חובה בכלל)

מכינים מיץ רימונים ע"י ערבוב הרכז במים עד שמתקבל מיץ רימונים חמוץ מאוד ובעל צבע ורוד כהה.
את המיץ והסוכר מבשלים מבלי להגיע לרתיחה ודואגים לערבב את הסירופ עד להמסה מוחלטת של הסוכר.
נתנים לסירופ להתקרר ומעבירים לבקבוק (לאחר סטריליזציה קלה של הבקבוק- שטיפה במים רותחים בתוכו ועל הפיה).

התוצאה שהתקבלה היתה סירופ חמוץ מתוק נחמד אך הצבע היה מאכזב- לא האדום הבוהק שבסירופים המסחריים אלא גוון הקרוב יותר לחום ולא מספיק חזק בכדי לצבוע קוקטיילים.

נסיון שני:
הנסיון להשתמש ברכז במקום במיץ לא עלה יפה ומכיוון שעכשיו זו עונת הרימונים הגיע הזמן לניסיון נוסף. הפעם החלטתי להוסיף גם טעמי היביסקוס- שילוב מקובל ככל הנראה.

3 רימונים גדולים (כ-1.5 כוסות מיץ)
1.5 כוס סוכר
5-8 פרחי היביסקוס מיובשים

 קימים מתכונים בהם כתוב לפרוט את כל גרגרי הרימון (כן כן, יש לזה פועל בעברית !) ולבשל אותם במים לקבלת מיץ אך דרך קלה יותר היא פשוט לסחוט במסחטה רגילה (יותר קל במסחטת מלחציים אבל למי יש כאלה בבית). גם לזה יש טריק שגיליתי מאוחר מדי- מסתבר שאם משרים את חצאי הרימונים לחצי שעה במים לפני הסחיטה משתחרר יותר מיץ.

הרעיון הכללי הוא ליצור סירופ סוכר עם מיץ רימונים במקום עם מים. לא השתמשתי במתכון מסויים ולכן לא ידעתי האם למצות את ההיביסקוס במים ואת התמצית להוסיף לסירופ או פשוט לבשל הכל ביחד. בסוף בחרתי בדרך העצלנית:
מבשלים את מיץ הרימונים כמה דקות עם הפרחים בכדי למצות אותם ואז דגים אותם החוצה עם מזלג.
כעת מוסיפים את הסוכר ומערבבים את הסירופ עד להמסה מוחלטת.
נתנים לסירופ להתקרר ומעבירים לבקבוק (לאחר סטריליזציה קלה של הבקבוק- שטיפה במים רותחים בתוכו ועל הפיה).

התוצאה שהתקבלה הפעם היא סירופ מתוק עם טעם שמזכיר פטל או חמוציות ובצבע סגול קרוב לצבע סלק. אני די מבסוט ממה שהתקבל, נשאר רק למצא מתכון שיעשה בו שימוש ולראות האם הוא חזק מספיק בכדי להוסיף צבע למשקאות.

* כיום יש לנו זנים חדשים של רימונים וניתן להנות מהם כמעט כל החורף. הדבר האחרון שנשאר לעשות בפרויקט הזה הוא למצא מיץ שיהווה תחליף לפירות הטריים בחודשי הקיץ מבלי להוסיף טעמי לואי.

B-52- או: פצצות בשכבות

רכיבים:
1 שכבה ליקר קפה (Kahlua)
1 שכבה ליקר תפוז (Cointreau)
1 שכבה ליקר אייריש קרים (Baileys)

קטגוריה: קוקטיילים חלביים, קוקטיילי שכבות
סוג כוס: שוט
דרך הכנה: בניה בשכבות
טעם עיקרי: קפה

ה-B-52 הוא קוקטייל שהופיע לקראת סוף שנות השבעים של המאה הקודמת והוא פופולארי מאוד גם היום.
הקוקטייל נקרא על שם מטוס אמריקאי שמשמש כמפציץ בצבא ארה"ב החל מ-1955 ועד ימינו.
מדובר במשקה שכבות- קטגורית קוקטיילים יפים ומרשימים מאוד- ולכן חשוב מאוד לנסות ולראות איזה ליקר יותר כבד (הפעם הראשונה היא שלב הניסוי והטעייה). בד"כ נהוג להשתמש ב-Grand Marnier כליקר תפוזים בקוקטייל, במקרה כזה צריך לבנות אותו בשכבה העליונה מכיוון שהוא קל יותר מהאייריש קרים. אני השתמשתי ב-Cointreau (מטעמי כשרות) והסתבר שהוא כבד יותר ולכן מקומו בשכבה השניה.
הקוקטייל מתוק מאוד וטעמו מזכיר מאוד טעם של קפה עם שמנת. ליקר התפוזים מורגש בעיקר בניחוח תפוזים העדין שמלווה את המשקה.
ממשקה זה התפתחו גרסאות נוספות של קוקטיילי שכבות מליקרים אחרים שנקראים בשמות: B-51- B-57. 

Grasshopper-או: חרק ירוק אבל אלגנטי

רכיבים:
1 מנה ליקר 'קרם דה מינט' ירוק (De Kuyper)
1 מנה ליקר 'קרם דה קקאו' בהיר (Bols)
1 מנה שמנת מתוקה
עלה מנטה לקישוט.

באנגלית: גרסהופר
קטגוריה: קוקטיילים חלביים
אלכוהול מוביל: ליקר מנטה
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: מתוק, מנטה
צבע: ירוק בהיר אטום

"עוד משקה קורס ברמנים זרחני משנות השמונים" חשבתי לעצמי כשנתקלתי במקוקטייל הזה לראשונה. אך להפתעתי מדובר במשקה קלאסי שהופק בשנות החמישים ברובע הצרפתי בניו-אורלינס- מקום עליו עוד נצטרך להרחיב מתישהו- שהיה מרכז תרבותי בו התפתחה בין השאר מוסיקת הג'ז וגם הופקו בו קוקטיילים קלאסיים רבים.
הקוקטייל הוגש כקינוח ולכן מדובר במשקה מתוק יחסית, בעל טעם מנטה חזק שמזכיר מאוד את טעמו של השוקולד After 8. השמנת בקוקטייל אחראית על המרקם הסמיך של הקוקטייל וליקר המנטה לצבע הירקרק המרהיב.
לטעמי ליקר המנטה חזק מדי ולכן שמתי ממנו כמות קטנה במעט ממנת משקה, אך מלבד זה מדובר במשקה טעים ואלגנטי מאוד.

* הערה: אני לא רוצה להכנס לזה אבל בכדי למצא את הליקרים עברתי ביותר מעשר חנויות בחיפה ובירושלים וגם כאשר סוף-סוף מצאתי אותם גבו ממני מחיר מופקע. אני מבין שאין לליקרים האלה שוק גדול בארץ אבל הייתי מצפה שחנויות שמכבדות את עצמם יחזיקו גם מותגים טובים של ליקרים ולא רק את המותגים הזולים (שאותם דווקא קל למצא).

עוד אחת

Bacardi Cocktail- או: פרסום סמוי?

רכיבים:
1 כפית גרנדין (ביתי)
2/3 מנה ג'ין יבש (Beefeater)
2/3 מנה רום (Bacardi sup`)
מיץ מחצי ליים טרי

באנגלית:בקארדי קוקטייל
קטגוריה: משקאות מהעבר
אלכוהול מוביל: ג'ין ורום
סוג כוס: מרטיני
רך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: חמוץ-מתוק
צבע: כתום

לקראת סוף הקיץ מתחילה העונה הקצרה של הליים בשוק. לא יודע למה זה הזמן, אני די בטוח שכמו שאר פירות ההדר הליים מבשיל בחורף וכמו שאר פירות ההדר הוא נמצא בקירור כדי שיהיה אפשר לשווק אותו גם בקיץ. אבל מאיזו סיבה אפשר למצא אותו רק כעת. בכל מקרה זו ההזדמנות לעשות קוקטיילים שדורשים ליים. אז כמובן הכנתי עוד פעם את כל הקוקטיילים בהם נאלצתי בעבר להשתמש בלימון (הדאקירי למשל ממש משתבח עם הליים) אבל כשהתחלתי לחפש קוקטיילים יותר ותיקים שמשתמשים בליים קפצו לי פחות אפשרויות. כנראה יבוא הליים לארה"ב לא היה כ"כ מאסיבי בסוף המאה ה-19.
את הקוקטייל בקארדי מצאתי בספר של מלון סבויי ונראה על פניו שאין לו שום קשר לשיווק של מותג כזה או אחר.
הקוקטייל עצמו לא הדהים אותי, וחוץ מהריח הניפלא של הליים הטעם הזכיר לי הרבה קוקטיילים בשילוב של ג'ין-לימון. לא שילוב שאני לא אוהב אבל גם לא משהו מיוחד.
*הערה- אני חושב שהקוקטייל צריך להיות יותר לכיוון הצבע הוורוד.הסירופ הביתי שלי לא אדום כמו הסירופים התעשיתיים. אולי הוא לא מרוכז מספיק, אולי היה צריך להכניס איזה צבע מאכל (טבעי. נגיד חתיכת סלק) ויכול להיות שהיה אפשר להסתדר איתו אם הייתי שם בקוקטייל יותר סירופ.

משחק: סוחר סמים- The Drug Dealer

סוג: משחק חברה.
מספר משתתפים: כמה שרוצים.
דרגת שכרות: בינונית.

אביזרים: חבילת קלפים.

מטרה: על השוטר לחשוף את הפושע.

משחק עם חוקים פשוטים לזמנים בהם אין לאנשים כח ללמוד משהו מסובך.

סדר חבילת קלפים כך שתכיל רק מספרים, אס ומלך אחד ומספר קלפים כמספר המשתתפים.

על כל המשתתפים לשבת במעגל ולקחת קלף אחד מהערימה.

המשתתף שקיבל את ה'אס' הוא הפושע, ה'מלך' הוא השוטר וכל השאר הם אזרחים רגילים.

מהרגע שחולקו הקלפים על הפושע לנסות ליצור קשר עין עם אחד השחקנים ולקרוץ לו מבלי שאף אחד אחר ישים לב.

ברגע שהועבר הסימן על המקבל להגיד בקול "העסקה בוצעה".

מרגע זה על השוטר לנסות לחשוף את הפושע. אם הוא טועה בניחוש עליו לשתות מספר המנות כמספר האנשים שהואשמו בטעות (כלומר בטעות הראשונה מנה אחת, בשניה שתים וכו'). המשחק מסתיים כאשר השוטר מוצא את הסוחר ואז על הסוחר לשתות מספר מנות כמספר האנשים שנשארו במשחק (וכך ככל שהוא מתגלה מהר יותר עליו לשתות הרבה יותר).

למשחק יש דינמיקה טובה כשהוא משוחק במספר גדול של אנשים והוא מאוזן מאוד בתגמול או העונש. מצחיק לראות איך אנשים מנסים לסמן מבלי להתפס או שסוחר מסמן בטעות לשוטר. הבעיה בכמות גדולה של אנשים היא שיש מעט אנשים ששותים הרבה וכל השאר לא.

צריך לנסות להוסיף אלמנטים חדשים בכדי לגוון את המשחק יותר.

Gold Rush- או: הבהלה לזהב

מרכיבים:
2 מנות ברבן
1מנה סירופ מי דבש
3/4 מנה מיץ לימון
תלתל לימון לקישוט.

באנגלית: גולד ראש
קטגוריה: סאוור\ קלאסיים
אלכוהול מוביל: ברבן
סוג כוס: נמוכה
דרך הכנה: בניה על קרח
טעם עיקרי: חמוץ מתוק
צבע: חום בהיר

לא ידוע לי המקור של המשקה (פעם קראתי שמדובר בקוקטייל שהופיע בספר משנות החמישים ובמקום אחר קראתי שהקוקטייל הופק לראשונה ב-2003 במועדון בנוי-יורק) אבל מדובר במשקה סאוור נחמד (אלכוהול-ממתיק-לימון) שונה במקצת מהרגיל בגלל השימוש בסירופ דבש (1:2) שלדעתי מתחבר טוב מאוד עם טעמו של הברבן.

Americano- או: האנגלי ששתה משקה איטלקי בעל שם אמריקאי

רכיבים:
1 מנה קמפארי
1 מנה וורמוט אדום (Martini Rosso)
סודה לפי הטעם
פלח תפוז\ לימון לקישוט.

באנגלית: אמריקנו
קטגוריה: קוקטיילים קלאסיים
אלכוהול מוביל: קמפארי
סוג כוס: גבוהה
דרך הכנה: בניה על קרח
טעם עיקרי: מר
צבע: אדום

מקורו של הקוקטייל באיטליה בסביבות 1860 שם הוא נקרא מילאנו- טורינו על שם מקום מוצאם של המרכיבים- הקמפארי ממילאנו והוורמוט האיטלקי מטורינו. ישנה אגדה שהשם שונה לאמריקנו בתחילת המאה העשרים משום שזה היה משקה פופולארי ביותר על התיירים האמריקאים שהגיעו לאיטליה. לא מצאתי את המתכון בספר הקוקטיילים של מלון סבויי כך שאני מניח שהוא לא היה פופולארי בארה"ב אותה מידה אך בספרו הראשון של פלמינג בו הופיע דמותו של ג'ימס בונד- קזינו רויאל מ-1953 בונד מזמין אמריקנו במקום את המרטיני הרגיל שלו.
בכל מקרה מדובר במשקה מר אך מרענן שמתאים לחודשי הקיץ החמים. כמי שמאוד אוהב לשתות קמפארי עם סודה אני מחבב מאוד את הקוקטייל והמתיקות הרמוזה של הוורמוט והריח מקליפת ההדרים המתאימה למשקה מאוד.
הערה: בחודשים חמים כמו שיש אצלנו כדאי להחזיק את כל המרכיבים בקירור לפני הגשה אחרת למשקה לוקח זמן רב להתקרר. 

חוויות מערב קוקטיילים ב-Deli

השבוע הלכתי לערב קוקטיילים שנערך ב-DELI בת"א.
מסתבר שהם עורכים בימי ראשון סוג של במה פתוחה לברמנים שרוצים לערוך ערבי קוקטיילים ולהגיש מיצירותיהם.
הערב המסויים הזה הופק ע"י אורון לרנר מהבלוג "חלמות רטובים" שהוא אחד הברמנים המוכשרים והיצירתיים ביותר שפעילים בארץ ונימרוד רוזנבלט מהבלוג "בעליית הגג" שהוא ואחיו מזקקים ומפיקים תזקיקים וליקרים ברמה גבוהה.

ה'דלי' עצמו ממוקם מאחורי דלת עץ פשוטה למראה בתוך מעדניה שהיא חנות לממכר סנדוויצ'ים, והוא מעוצב במן מנימליסטיות אלגנטית שאהבתי מאוד (דלפק ארוך משיש שחור, נורות להט בכלובי מתכת בצבע ברונזה וכוכים ממוסגרים מחופי זכוכית- מאחוריהם נחו שייקרים בגדלים שונים- במקום תמונות).

כשהגעתי המקום היה כבר מלא למחצה ותפסתי מקום על הבר בפינה ליד עמדת הפוג'ה. זה היה מחמם את הלב לראות חתיכות אננס טרי בצלוחית ולידן מסודרות בסדר מופתי הקישוטים לקוקטייל (עלי הל ועלי כתורת של סחלבים אם אני זוכר נכון), לא היה לי ספק שגם באירוע בסדר גודל כזה לא יזלזלו בפרטים הקטנים.

התפריט (גם הוא מעוצב במינימליסטיות אלגנטית, בדומה גם לתפריט הקבוע)

בגלל החיבה המיוחדת שאני רוחש למתכונים מסורתיים הדבר הראשון שהזמנתי הוא Georgia Mint Julep (בשינוי הבסיס האלכוהולי מברנדי ספרדי לברבון אמריקאי מטעמי כשרות). זהו קוקטייל קלאסי שאבד מהעולם ברגע שהופסק היצור של ברנדי אפרסקים וכעת כמות קטנה ממנו הוכנה ע"י נמרוד במיוחד למטרת שיחזור קוקטייל זה.
המתכון כפי שמובא בספר של ג'רי תומאס:
1 כפית אבקת סוכר ממוסת במעט מים
3/4 כוס יין קוניאק (ואזכור שאפשר להחליף בוויסקי על פי בקשת הלקוח. אני עומד בכללים)
3/4 כוס יין ברנדי אפרסק
12 עלי מנטה צעירים
להכניס את כל המרכיבים לכוס (הכוס המסורתית להגשת ג'ולפ היא כוס מתכת) למלא בקרח מרוסק ולהגיש עם כפית.
צפיתי שהטעם יהיה דומה למינט ג'ולפ הרגיל ואכן בהתחלה מרגישים בעיקר את הטעם העז של הוויסקי (ג'ים בים לבן במקרה הזה) אבל מיד אח"כ מתחילים להרגיש מן טעם פירותי מתוק ברקע, ולעומת המשקה הפשוט כאן המנטה לא מורגשת בטעם ונוספת רק בשכבת הריח. זה משקה מוצלח ושונה מהמתכון הרגיל והביקורת היחידה היא שלדעתי צריכים להגיש ג'ולפ כשעליו ערימה גדולה יותר של קרח גרוס.
עניין אותי מאוד לבדוק מאיפה מגיע הטעם הפירותי למשקה ונמרוד הואיל בטובו לתת לי טעימה נקיה של הברנדי. ובכן, לא מדובר בליקר. האלכוהול מזוקק מהאפרסקים ולתזקיק יש ריח חזק של פרי בשל, מן תערובת של מתיקות פרי וחומץ, אבל אי אפשר לפספס שזה אפרסק. הברנדי עצמו חזק מאוד (מעריך שיותר מ-40%) ובלגימה הראשונה הטעם העצמי קצת נאבד והרגשתי בעיקר יובש אבל בלגימה השניה הורגש הטעם העצמי שלא הצלחתי להגדיר. אני יכול רק לומר שהוא שונה מטעם של ברנדי ענבים רגיל. בכל מקרה אני מעריך שכאשר הוא מעורב בסוכר שבקוקטייל משתחררים ממנו טעמי הפרי שהרגשתי.

הקוקטייל השני שטעמתי הוא Pink & Fluffy. זהו קוקטייל מיוחד מאוד שע"פ תאורו של אורון נוצר בטעות.
לאחר שמנערים את מרכיבי הקוקטייל מכניסים אותו למיכל להכנת סודה (סיפון) ומוסיפים לו CO2. את הטכניקה הזו כבר ראיתי אצל הברמן ג'יימי בודרו אבל מסתבר שכאשר מערבים במרכיבים חלבון כל התערובת הופכת לערימה של קצף וורוד יפיפה. הקוקטייל מוגש בכוס נמוכה ומקושט בצרור עלי נענע. הטעמים של האשכולית והאניס מקבלים פאנקיות ביחד עם היובש של הקצף ולהכל נוספת ההרגשה של הבועות הכלואות בקצף שקופצות על הלשון בכל לגימה. יש כאן שילוב מתוחכם של טעם, ריח צבע וטקסטורה שלא ראיתי באף קוקטייל ונהנתי ממנו מאוד.

הקוקטייל האחרון שטעמתי היה ה- Trinidad Sour- הקוקטייל עם הטעם הכי קלאסי שהיה במקום והיחיד שאני יכול לנסות לשחזר. מדובר בקוקטייל שמשתמש בכמויות גדולות של ביטר אנגוסטורה מה שאומר פצצה של טעמי תבלינים ש"מאוזנים" עם המורכבות של סירופ אורוז'ה שמשמש כאן כממתיק. לקוקטייל יש צבע אדום יין עשיר (שמקורו בביטר) ובנוסף לכל הטעמים מסתתר טעם לימוני ברקע. הקוקטייל הרגיש מאוד חזק אלכוהולית ולטעמי היה מעט מתוק וחסר קישוט (מה עם איזה תלתל או גרידת ליים או משהו) אבל אני בהחלט הולך לנסות להכין אותו לבד.

לסיכום, היה ערב מהנה שנותן תקווה לעתיד עבור חובבי הקוקטיילים בארץ.

ספרים והרהורים של ביקורת עצמית

כחצי שנה עברה מאז התחלתי לכתוב את הבלוג באופן מסודר ואני חושב שהגיע זמן לקצת חשבון נפש.

העיסוק שלי בקוקטיילים, בקריאה על הנושא ובהכנה, החל כבר לפני כמה שנים אך עבר זמן עד שהשתכנעתי שיש לי מה לתרום בנושא (בעיקר סדר ודיוק בפרטים הקטנים, דברים שהאתרים הגדולים, בעיברית ובאנגלית, לא כ"כ מקפידים עליהם וכיסוי קוקטיילים פופולארים או פשוטים שהבלוגים הקטנים המקצועיים מתעלמים מהם). ואכן מאז שהבלוג עלה ראיתי שאני ממשיך ללמוד ולהתמקצע כל הזמן בהכנת והכרת המשקאות וגם שזה לא מספיק. חייבים להכיר וללמוד על צילום, תאורה, עיצוב ועריכה גרפית ובנושאים אלו אני מנסה להתפתח ולהשתפר כל הזמן.

היו לי כמה מטרות עיקריות בכתיבת הבלוג:

• הנגשת קוקטיילים ע"י תרגום מאנגלית ותיאור פשוט ואחיד עד כמה שניתן.
• סיכום קצר של כל שיטות ההכנה, המצרכים והדכה בהכנת קישוטים נבחרים (אני עדיין עובד על זה).
• העלאת מתכוני קוקטיילים תוך שימוש במוצרים כשרים בלבד (לפחות לפי חלק הרבנויות בעולם) מבלי לוותר או לפגוע באיכותם.
• חשיפה והכנה מחדש של קוקטיילים ותיקים מהתקופות של התפתחות תרבות השתיה קרי סוף המאה ה-19, השנים שקדמו לתקופת היובש והשנים שלאחריה.

בנוגע לנקודה האחרונה, לא מזמן הגיעו אלי כמה ספרים שמסכמים ביחד את התקופות החשובות בהם היה נראה נורמאלי לשתות ביצה ובכל משקה שני עורבבה סודה.

בהסתכלות ראשונית נראה שעולם הקוקטיילים בעבר היה שונה מאוד מזה של ימינו.
בהכללה גסה ניתן לזהות סדרות של קוקטיילים שניתן להכין ממשקאות שונים כמו ה-Juleps, ה-Smashs, ה-Sours, ה- Flips, ה-Cobblers, ה-Coolers, ה-Fizzes, ה-Fixes וכן הלאה והרבה פחות קוקטיילים שעומדים בפני עצמם.

הספר הראשון מימין הוא המהדורה השניה לספר Modern American Drinks משנת -1895 מאת ג'ורג' קפלר, ספר שמסכם את כל המשקאות הפופולארים באותה תקופה וטוען להיות הראשון שבו התפרסם המתכון לקוקטיילים המפורסמים- Old Fasion ו- Widow`s Kiss.
הספר השני הוא המהדורה השניה שיצאה בשנת 1886 של ספר הקוקטיילים של הברמן החשוב פרופ' ג'רי תומס אותו כבר הזכרנו מספר פעמים. לספר יש הקדמה ארוכה מאלה בעצות למכיני קוקטיילים ולפעמים כשצריך קיימים גם איורים.
הספר השלישי הוא הדפסה חדשה למהדורה הראשונה מ-1930 של ספר הקוקטיילים של מלון סבויי (מהדורות אחרות הצליחו פחות מסחרית ולכן כל ההדפסות כיום הן של המהדורה הזו). המלון המפואר הזה אירח ראשי מדינות, פוליטיקאים,   ואנשי תרבות מכל העולם והגיש להם את חווית הקוקטיילים האמרקאית ברמה הגבוהה ביותר (בלי להזכיר שבתקופת היובש תרבות השתיה האמריקאית קפאה מעט בגלל המחסור באלכוהול איכותי בניגוד לשאר העולם).
הספר הרביעי (שחסר בתמונה משום שהיה חסר במלאי אך אני עוד אשיג אותו) הוא ספר הקוקטיילים של מלון וולדורף- אסטוריה שביחד עם הספר של מלון סבוי מסכמים את כל התקופה הנהדרת של עד ואחרי היובש.
קיימים כמובן סגנונות שלא נזכרים בספרים אלו כמו קוקטיילי הטיקי- סגנון שהתפתח רק בשנות הארבעים של המאה הקודמת וכן קוקטיילים מודרנים יותר, אך יש לי הרבה עבודה לפני שאגיע לזה.
אני לומד שיטות חדשות ואת סגנון הטעמים שמאפיין את התקופה. צפו להרבה קוקטיילים קלאסים בהמשך.

Hotel Georgia- או: ניחוחות מוונקובר

רכיבים:
1.75 מנות ג'ין (Plymuth)
0.5 מנה מיץ לימון
0.5 מנה אורוז'ה (ביתי)
6 טיפות תמצית פרחי תפוז
1 חלבון
אגוז מוסקט מגורר לקישוט.

באנגלית: מלון ג'ורג'יה
קטגוריה: קוקטיל מרטיני
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור יבש, ניעור וסינון כפול
טעם עיקרי: מתוק
צבע: חום בהיר

השבוע נזכרתי בבקבוק האורוז'ה הביתי שלי והחלטתי שצריך למצא לו עוד שימושים מלבד המאי טאי ואפיית עוגות.
הקוקטייל מלון ג'ורג'יה נוצר והוגש במלון ג'ורג'יה שבוונקוובר. המלון נבנה בסוף שנות העשרים (של המאה הקודמת) במרכז העיר ובגלל שהיה קרוב לכל המועדונים וגם בגלל העובדה שהוא היה אחד המלונות היחידים באותה תקופה שאפשר אירוח של שחורים ולבנים במקביל באותו מקום תרמה לכך שהוא אירח מוזיקאים רבים שבאו לנגן ולקחת חלק בסצינת הג'אז שוונקובר היתה אחד המרכזים שלה באותם זמנים. הקוקטייל מופיע בספר קוקטיילים משנות החמישים הנקרא Bottoms up.
אני אוהב את סגנון הקוקטיילים הזה. הם יפים ונראה שבתכנון המשקה הושקעה מחשבה גם במרקם ובריח בנוסף לתשומת הלב הרגילה לטעם. הקוקטייל מערב בין הטעם המיוחד של האורוז'ה לטעם לימון עדין (אולי צריך להגביר את המתיקות במקצת). אגוז המוסקט שנבזק מלמעלה לא מורגש בטעם אך מוסיף ריח שבכללי ביחד עם תמצית ריח פרחי התפוז נותן לקוקטייל ריח של עוגה.
כמה דברים שחשוב לשם אליהם לב בעת הכנת המשקה:
בקוקטיילים בהם מעורבת ביצה חיה, מלבד החשיבות להשתמש בביצי טריות שהוחזקו בתנאים נאותים, חשוב לעשות ניעור יבש- ניעור המרכיבים ללא הקרח- כדי להגיע לאחידות המשקה לפני שלב הקירור.
דבר שני שלמדתי הוא שחשוב לבצע סינון כפול- כלומר למזוג את הקוקטייל לכוס דרך מסננת דקה- כדי לצמצם כמה שניתן את הקצף לפס עדין ואלגנטי וגם להוציא חלקי ביצה שאולי לא התערבבו טוב.

Negroni: או- הרוזן האיטלקי

רכיבים:
1 מנה ג'ין (Plymouth)
1 מנה וורומוט מתוק (אפשר גם אדום) (Cinzano Bianco)
1 מנה קמפארי
פלח או פס קליפת תפוז לקישוט.

באנגלית: נגרוני.
קטגוריה: קוקטיילים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: נמוכה
דרך הכנה: ערבוב וסינון\ בניה בכוס
טעם עיקרי: מר
צבע: אדום

הנגרוני הוא עוד קוקטייל ותיק אבל בניגוד לרוב הקוקטיילים שדיברנו עליהם עד כה הוא לא נוצר בארה"ב או בריטניה אלא באיטליה. האגדה מספרת שהרוזן נגרוני מטוסקנה אהב מאוד את הקוקטייל אמריקנו אבל רצה משהו חזק יותר. הברמן החביב בבית הקפה שלו הוריד את הסודה והכניס במקומה מנה של ג'ין ולסיום החליף את קישוט הלימון בתפוז (בעיקר כדי לסמן שזה משקה אחר אבל ע"י סחיטה קלה של התפוז או העברת קליפה על שפתי הכוס מוסיפים עוד שכבה של טעם וריח של קליפת התפוז) וכך נוצר המשקה.
אין ספק שהוא קיבל משהו חזק יותר, מדובר בקוקטייל מר וחזק אלכוהולית ורוב האנשים להם הגשתי אותו לא התלהבו.
אבל אני- כחובב קמפארי וג'ין דווקא אוהב אותו וחושב שהוא מצליח להרכיב בהצלחה כמות גדולה מאוד של טעמים וריחות מבלי לאבד אף אחד מהמרכיבים (אם כי לא תמיד בא לשתות משהו כל-כך מר ויש פעמים שאני מעדיף לעשות אותו מתוק יותר ומשנה קצת את היחס לטובת הקמפארי על חשבון הוורמוט ולפעמים אפילו מוסיף התזה של סירופ סוכר).
כמו ברוב הקוקטיילים הקור מעדן קצת את עקיצת האלכוהול ולכן אני ממליץ לערבב ולסנן לכוס מקוררת עם קרח במקום סתם לבנות בכוס.
כדאי גם לראות וריאציה מעניינת לקוקטייל בסירטונים המרהיבים של הברמן ג'יימי בודרו- הנגרוני המוגז.

משחק: המקסיקני- The Mexican

סוג: משחק קוביה
מספר משתתפים: כמה שרוצים
אביזרים: שתי קוביות
דרגת שכרות: בינונית
מטרת המשחק: לצבור את מספר הנקודות הגובה ביותר ע"י הטלת קוביות .

אין הרבה משחקי שתיה שמשתמשים בקוביות וגם אלו שיש בדרך כלל לא מתוחכמים או מעניינים במיוחד, וחבל. הרבה יותר פשוט לקחת אתך זוג קוביות מאשר כמה חפיסות קלפים.
הפעם מצאתי משחק קוביות מוצלח. אמנם קצת מסובך ללמוד אותו אבל אחרי שמצליחים הוא מאוד תחרותי.

בתחילת המשחק בוחרים באיזשהי דרך את השחקן שיתחיל (מבחינתי תקבעו את זה בתחרות ריצה, תחרות שתיה, you name it. אם כי הכי פשוט יהיה להטיל קוביה).
השחקן שמתחיל זורק את הקוביות ומנסה לצבור כמה שיותר נ'ק, באופן הבא:

בכל הטלת זוג קוביות המספר הגבוהה הוא ספרת העשרות והנמוך הוא ספרת האחדות. לדוג' בהטלת 1:6 מקבלים 61 נק' ובהטלת 4:5 מקבלים 54 נק'.
בהטלת דאבל- מכפילים את המספר במאה. לדוג' ב 2:2 מקבלים 200 נק'.

בנוסף יש הטלות מיוחדות:
חלאה- זו הטלה של 1:3- המטיל צריך לשתות כוס אחת. (והניקוד שלו הוא 31 אלא אם רוצה ומותר להטיל הטלה נוספת).
המקסיקני זו הטלה של 1:6- גורמת לכך שמספר המשקאות המפסיד יצטרך לשתות יוכפל (מתחילים מ1). כמובן שכל פעם שמשהו מקבל 1:6 מספר המשקאות מוכפל כך שבסוף המשחק המפסיד עלול לשתות די הרבה.

לשחקן המתחיל יש את אפשרות לבחור כמה פעמים בתור שלו הוא רוצה להטיל את הקוביות (בין 1 ל3), תוך שהוא לוקח סיכון- בהטלות הבאות הוא יכול לקבל מספר גבוהה יותר אבל גם יתכן שיצא לו מספר נמוך יותר. כך או כך ההטלה האחרונה היא הקובעת.
על פי הבחירה של השחקן הראשון נקבע מספר הפעמים המקסימאלי שמותר לכל שחקן להטיל. (אם הוא בחר להטיל פעמיים, לכולם מותר פעמיים). כל משתתף מטיל את הקוביות בתורו, ולאחר שהסתיים הסיבוב נקבע המפסיד והא צריך לשתות.
 כלל נוסף, אם בסיבוב מותר לזרוק כמה הטלות, השחקן יכול להחליט שהוא רוצה להטיל פעם נוספת רק קוביה אחת מבין השתים. לדוגמא, כשמתקבל 1 באחת הקוביות או מספר גבוהה כמו 5 השחקן יכול לבחור להטיל רק את הקוביה השניה ובכך להגדיל את הסיכוי לקבל תוצאה טובה.

במקרה של תיקו אפשר לחלק את המשקאות בין כל המפסידים או לקבוע אחד שישתה בהטלת קוביה.

חוקים אפשריים נוספים:

ניתן להחליט שמשחקים יותר מסיבוב אחד עד לקביעת המפסיד.

ניתן להוסיף הטלות חברתיות או חוקי הטלה נוספים לדוג'- 6:6 תהיה הג'וקר וכולם חייבים לשתות. תפעילו את הדמיון ותהפכו את המשחק למעניין יותר.

Southside- או: המרענן של המאפיה הדרומית

מרכיבים:
1.5+ מנות ג'ין יבש
0.75 מנה מיץ לימון טרי
1 מנה סירופ סוכר
7-8 עלי מנטה

באנגלית: סאות'סייד- הצד הדרומי
קטגוריה: קוקטלים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: חמוץ\מתוק
צבע: צהבהב

הקוקטייל מתוארך לתקופת היובש, כלומר שנות העשרים של המאה שעברה. המקור לא ידוע ונקשרו אליו כמה סיפורים שמנסים להסביר את מוצאו. הסיפור הראשון ממקם את המצאת המשקה בשיקגו. באותה תקופה הפשע המאורגן מבוסס מאוד בעיר וכמובן שכל מכירת המשקאות האלכוהוליים האסורים עוברים דרכו (למי שראה אימפריית הפשע- זו התקופה וזה המקום בו התחיל וגם אל קפונה) ומכיוון שאי אפשר סתם כך למכור אלכוהול בגלוי הכנופיות מנסות להסוות את מכירת המשקאות כמכירת משקאות תמימים- החבורות הצפוניות מכורו אותו כגי'נג'ר אייל בעוד שהכנופיות הדרומיות מכרו אותו כמיץ לימונים ומכאן שמו.
הסיפורים האחרים מעניינים פחות- קיימת טענה שהוא נימכר במועדון בשם זה בלונד איילנד או במועדון 21 המפורסם במנהטן.

כך או כך מדובר במשקה חמוץ וטעים שמאוד מזכיר בטעמו לימונענע וטעמי הג'ין נבלעים היטב במשקה.
בעיה אחת שהתעוררה לי היא כל הלכלוכים במשקה. צריך לזכור שכאשר מנערים עלים או פירות הכל נמעך ונכתש בתוך השייקר והבלאגן הזה מלכלך לנו את המשקאות. הפתרון לזה הוא סינון כפול, כלומר בנוסף למסננת המובנת בשייקר שנועדה לסנן את הקרח, אנחנו נרצה למזוג לכוס משקה כזה דרך מסננת צפופה יותר (מובן שמיד רצתי לקנות אחת ויותר תקלה כזו לא תחזור על עצמה) לרוויה.

משחק: זעזוע מח- Brain Damage

סוג: משחק קלפים

מספר משתתפים: כמה שרוצים
אביזרים: חפיסת קלפים
דרגת שכרות: בינונית

מטרת המשחק: לנצח את הדילר.

המשחק הוא וריאציה ל"בלק ג'ק" עם חוקי שתיה.

המטרה להגיע ל-7.5 נק' (ולא ל-21 כמו בבלק ג'ק) כשהניקוד מחולק כך:

* לקלף ממוספר 1-7 הניקוד הוא ערך הקלף.
* לקלף 10 הניקוד הוא 7.5 כלומר מקסימום.
* לקלף מלוכה הניקוד הוא 0.5.

את שאר הקלפים- ה-8-9 ושני קלפי 10 אדומים מוציאים מתוך חבילת הקלפים.

לפני תחילת המשחק כל משתתף מקבל קלף הפוך כדי לקבוע את הסדר (לקבל 10 זה הכי טוב). לאחר שנקבע הסדר ונבחר הדילר (הקלף הנמוך ביותר) הדילר מחלק קלף הפוך לכל שחקן.

השחקן הראשון מהמר על כמות שתיה (הוא ממלא כוס בכמות הבירה עליה הוא מהמר) ומבקש מהדילר עוד קלפים (אחד-אחד) אם הוא חושב שזה יקדם אותו קרוב יותר לסכום של 7.5 או מכריז סוף אם הוא חושב שהוא קרוב מספיק.

ברגע שהשחקן הכריז על סיום הדילר מתחיל להוריד קלפים פתוחים אחד אחד עד שהוא משווה או עובר את השחקן.

אם הדילר השווה או עבר את השחקן ולא עבר את ה-7.5 הוא מנצח  ועל השחקן לשתות את הכמות עליה הוא הימר.

אם השחקן עבר את ה-7.5 הוא מפסיד מיידית ועליו לשתות את הכמות עליה הוא הימר.

אם הדילר מפסיד (מקבל מעל 7.5) עליו למזוג כוס בכמות ההימור של השחקן מולו הוא משחק ולשתות.

בנוסף, כוס ההימור עוברת לקופה הכללית.

לאחר סיום סיבוב התור עובר לשחקן הבא ומתנהל באותם כללים, מלבד זה שעל השחקן המפסיד לשתות מלבד ההימור שלו גם את הקופה הכללית.

כאשר כולם מסיימים על הדילר לשתות את הקופה הכללית (כדאי לו לקוות שהשחקן האחרון יפסיד) ותפקיד הדילר עובר לשחקן הראשון שניצח.

למי שמכיר את החוקים של בלאק ג'ק זה משחק פשוט ומוצלח. למי שלא יכול להיות שיקח קצת זמן הסברים, אבל עדיין החוקים די פשוטים. החיסרון הגדול בבלק ג'ק, שהוא לא באמת תחרות בין השחקנים אלא משחק אישי מול הדילר. הגרסה הזו למשחק מנסה לתקן זאת בכך שיש הימור מצטבר כך שגודל ההפסד תלוי גם בחברי הקבוצה האחרים (ולסדיסטים ביננו באותו אופן גם הגודל הניצחון עולה) בנוסף להבדיל ממשחק בלק ג'ק, כאן יש משמעות לסדר הישיבה ולשחקן האחרון ולדילר יש סיכוי לשתות הרבה מאוד אם כולם נצחו את הסיבוב שלהם.

Mojhito- או: הקובני המפורסם

מרכיבים:
2 מנות רום קובני לבן

חצי ליים חתוך לפלחים
6-8 עלי נענע
1 כפית אבקת סוכר
סודה
גלגל ליים לקישוט

באנגלית: מוחיטו
קטגוריה: קוקטלים קלאסיים
אלכוהול מוביל: רום
סוג כוס: גבוהה
דרך הכנה: מעיכה עדינה ובניה על קרח
טעם עיקרי: חמוץ\מתוק
צבע: שקוף

המוחיטו הוא אחד הקוקטיילים המוכרים ביותר כיום אבל המקור שלו לא ממש ברור. מהמרכיבים שלו ניתן לשער שמקורו באיזור הקריבים (אולי בקובה-בגלל הדמיון במרכיבים לדקירי). הוא היה עוד אחד מהקוקטיילים האהובים על הסופר המינגווי (שהתגורר בקובה, כך שאני משער שיצא לו לשתות יותר מכמה כאלה).

המוחיטו המקורי פחות מתוק מאיך שנהוג להכין אותו כיום (לפחות בבארים בארץ) ולטעמי ככה לא מטשטשים לגמרי את טעמי הרום וגם הטעם יותר מוצלח. מדובר בקוקטייל חמצמץ ומרענן ביותר (מי שאוהב מתוק כמובן יכול להוסיף עוד סוכר וגם אני לפעמים מוסיף עוד חצי מנה סירופ סוכר למתכון המקורי).

דרך ההכנה שלו שונה מעט מהבניה הרגילה על הקרח שכן אנחנו משתמשים כאן גם בעלים וגם בפרי, לכן אני יחרוג ממנהגי וארחיב.
דבר ראשון נכניס חצי ליים חתוך לחתיכות לכוס (אני לא מצליח למצא ליים לכן נאלץ להשתמש בלימון) ונמעך אותו בעדינות בעזרת כותש- אנחנו לא רוצים לפרק לו את הצורה, רק להוציא ממנו את מיץ ואת השמנים הארומטיים מהקליפה. דבר שני ניקח את העלים ביד ניתן להם כמה מחיאות כף ונזרוק לכוס- זו הדרך הטובה ביותר להעיר להם את הטעם מבלי לקרוע אותם. כעת נוסיף את הסוכר ונערבב טוב עם המיץ. נוסיף קרח רום וסודה ונערבב היטב.

בירה פונג-Beer Pong

סוג: משחק חברה

מספר משתתפים: 2

אביזרים: שולחן פנג פונג, כוסות פלסטיק, כדורי פינג פונג

דרגת שיכרות: גובהה

מטרת המשחק: לקלוע כמה שיותר כדורים לכוסות של היריב.

זהו משחק שתיה שרואים בסרטי קולג'ים אמריקאים. ברקע מסיבה פרועה (ומשהו שמחליט שזה יהיה חכם לשתות ליטר בירה דרך שנורקל- זה לא!) ובמרכז הסצינה גיבור הסרט (חננת על בד"כ) מנסה להביס את הבריון של המחזור בבירה-פונג  וגם לזכות בבחורה.

נו,אז זה לא בהכרח חייב להתנהל כך, אבל למה לא ללמוד את חוקי המשחק.

מסדרים כוסות על שולחן פינג פונג בצורה הבאה (לסדר כך בשני צידי המגרש):

ממלאים את הכוסות בבירה וכל משתתף בתורו זורק את הכדור על החצי מגרש שלו כך שיקפוץ מעל הרשת וינחת בתוך אחת הכוסות (מותרת קפיצה אחת גם בחצי מגרש השני). אם הכדור לא נכנס קפץ יותר מפעם אחת על החצי של היריב התור עובר ליריב. אם הכדור נכנס לאחת הכוסות היריב מחוייב לשתות את אותה כוס, להוציא אותה מהמגרש והתור נשאר אצל המשתתף שזרק.
הראשון שנשאר ללא כוסות על החצי שלו מפסיד (וסביר להניח שהוא יהיה די שיכור).

במשחק זה יש אלמנט מוצלח שככל שאתה מפסיד יותר רמת הקושי עולה- ככל שאתה שותה יותר קשה יותר להיות מפוקס ולקלוע. ולמרות שזה משחק לשני משתתפים בלבד במשחק זה גם מהנה לצפות ולעודד.

תוספות אפשריות:
ניתן למלא בכמות אחידה או למלא כוסות מסויימות ביותר וכוסות אחרות בפחות וכך לחלק את המגרש לרמות קושי שונות.
ניתן להוסיף או לשנות את סידור הכוסות כל עוד שומרים על איזון בין השחקנים.ניתן לחלק את הצופים לקבצות שיהיו מחויבים לשתות כמו השחקן הנציג שלהם.
ניתן להכניס כוסות מסויימות בצבעים שונים וכך להוסיף אלמנט חברתי למשחק, לדוג'- אם קולעים לכוס אדומה כל הבנות שותות, כוס ירוקה כולם שותים וכדו'.

Tom Collins- או: המתיחה הגדולה.

רכיבים:
2 מנות ג'ין יבש (Beefeater)
1 מנה מיץ לימון
1 כפית אבקת סוכר
סודה
דובדבן ופלח לימון\תפוז לקישוט.

 באנגלית: תום קולינס
קטגוריה: קוקטיילים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: קולינס
דרך הכנה: בניה על קרח
טעם עיקרי: חמוץ
צבע: שקוף

הסיפור על הקוקטייל טום קולינס מתחיל בבדיחה, או אם לדייק, במתיחה. בשנת 1874 נפוצה בארה"ב ובעיקר בניו יורק מתיחה- אנשים נגשו לזרים ברחוב ושאלו אותם איפה טום קולינס או אם הם ראו את טום קולינס. כשנענו שלא מוכר להם אף אחד בשם זה המותח התעקש שאדון קולינס דיבר עליהם רבות ושהוא יושב בבר סמוך. נו, במאה ה-19 כנראה היה לאנשים חוש הומור מסוג אחר.
המתיחה הזו כנראה היתה נפוצה ביותר שכן באותם שנים החלו להופיע כתבות בעיתון על מעלליו של אותו טום קולינס, הוא גם מופיע בשירים וסיפורים מאותה תקופה וכמובן לאחר זמן לא רב הופיע גם קוקטייל על שמו.
בספר הקוקטיילים מ-1876 של הברמן הנודע ג'רי תומאס (אותו כבר הזכרנו כשדיברנו על הקוקטייל מנהטן) מופיע המתכון הראשון לקוקטייל זה והוא נחשב עד היום לאחד הקוקטיילים הבסיסיים.

המשקה עצמו פשוט להכנה לערבב את הלימון עם הסוכר, להוסיף קרח ואח"כ את שאר המרכיבים- למעשה מדובר בלימונדה חמוצה מאוד מחוזקת בג'ין. ג'רי תומאס לא מזכיר באיזה ג'ין להשתמש אך הג'ין שהיה נפוץ בארה"ב באותה תקופה הוא כנראה הג'ין ההולנדי- הג'נייבר שזה מן סוג של ליקר ערער שממנו התפתח הג'ין המודרני (יש המנסים לטעון שהוא השתמש בג'ין מסוג אולד טום ולכן גם המשקה נקרא טום אבל למרות שאכן סוג הג'ין הזה נהיה לפופולארי ביותר בארה"ב, זה קרה רק כ-20-30 שנה מאוחר יותר).
אני השתמשתי בבייפאיטר וכבר אמרתי שהוא ג'ין יבש מדי לטעמי. הייתי מעדיף להשתמש בגורדונ'ס אך לצערי הוא בדיוק נגמר (ג'ין עדין יותר כמו בומביי ספיר היה הולך לאיבוד בטעם החזק של הלימון).

משחק: פוקר אינדיאני- Indian Poker

סוג: משחק קלפים\ חברה
מספר משתתפים: כמה שרוצים
אביזרים: חפיסת קלפים
דרגת שכרות: גבוהה
מטרת המשחק: לנחש את ערך הקלף.

מהלך המשחק הוא כזה: כל משתתף מקבל קלף הפוך כך שהוא לא יודע מה הערך שלו.

על כל משתתף להרים את הקלף מבלי להסתכל ולהחזיק אותו צמוד למצח כך שכולם יכולים לראות את ערך הקלף חוץ ממנו.
המחלק מתחיל בהימור של כמה משקאות (או שלוקים) הוא מוכן לשתות על כך שיש לו את הקלף הגבוהה ביותר.
כל מי שלא מאמין שהוא מחזיק קלף גבוה משל שאר המשתתפים פורש, ושותה מספר שלוקים כמספר הסיבובים שעברו (כלומר אם הוא פורש בסיבוב ההימורים הראשון- ההימור של המחלק, הוא שותה משקה אחד).
התור זז עם כיוון השעון למשתתף שרוצה להעלות את ההימור (בדומה לפוקר). כאשר משהוא מהמשתתפים מעלה את ההימור, שוב כל מי שבמשחק צריך לחשוב, האם הוא פורש ושותה (שוב כפי מספר סיבובי ההימורים שעברו) או נשאר.
בסוף הסיבוב- כשהסיבוב חוזר למהמר האחרון ואין יותר אף משתתף שרוצה להעלות את ההימור, חושפים את הקלפים והמפסידים שותים את מספר המשקאות מההימור הסופי.

במידה והמהמר היה בין המפסידים עליו לשתות משקה אחד נוסף.

במידה וההימור הסופי קטן ממספר הסיבובים המשחק מופסק וכולם שותים כמספר הסיבובים. (שכן לא יתכן שמי שפרש ישתה יותר ממי שהפסיד).

המשחק הזה מוצלח בעיקר בגלל שהחוקים שלו ממש לא מסובכים וכולם שותים בתדירות די גבוהה (בשביל זה משחקים משחקי שתיה, לא?). זה משחק שמתאים לשחק כאשר המשתתפים כבר מבושמים במקצת. להחזיק קלפים על המצח ולהראות מטופשים נראה הרבה יותר הגיוני אחרי כמה בירות.

מכיוון שמדובר במשחק בו עלולים לשתות הרבה כדאי לשחק אותו על שלוקים של בירה ולא על משקאות חזקים יותר.

Honolulu- או:יופי טרופי

רכיבים:
2 מנות ג'ין יבש (Beefeater)
0.5 מנה מיץ תפוזים
0.5 מנה מיץ אננס
0.25 נמה מיץ לימון
0.25 מנה סירופ סוכר
1 התזה ביטר אנגוסטורה
כתר סוכר ופס תפוז לקישוט.

באנגלית: הונולולו
קטגוריה: קוקטיילים קלאסיים
אלכוהול מוביל: ג'ין
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: מתקתק
צבע: כתום בהיר.

הקוקטייל הונולולו שמופיע בספר הקוקטיילים של מלון סבווי הוא עוד אחד מהקוקטיילים שהיו מפורסמים בשנות העשרים של המאה שעברה וכיום נשכחו לגמרי. מדובר בקוקטייל שהיה פופולארי מאוד בבארים ומסעדות באיזור החוף המערבי של ארה"ב (בעיקר בהוליווד ווגאס) וכנראה שם גם מוצאו. שמו ניתן לו ככל הנראה בגלל השימוש בפרי אקזוטי- אננס, שבשילוב עם התפוז יוצר טעם מתוק מעניין.

כשניגשתי להכין את הקוקטייל הזה לראשונה ציפיתי לעוד קוקטייל בסגנון מרטיני, כלומר קוקטייל יבש עם רמיזות לטעמי פרי (בבלוג זה כבר מופיעים כמה וכמה כאלה). אבל הופתעתי ואני חייב לציין שמדובר באחד הקוקטיילים הטובים שיצא לי לטעום לאחרונה. מדובר בקוקטייל אלגנטי ביותר. בעל צבע כתום מרשים. וטעמי הפירות שמרככים אפילו את הג'ין הגס בו השתמשתי ויוצרים קוקטייל מאוזן וטעים.