חלק ראשון:קובה.
להבדיל מהסיור בקובה, חברת אנגוסטורה עורכת סיורים במזקקה עצמה (60TTD לשעה וחצי ושתי טעימות) ולמרות שעדין מדובר בהפקה תיירותית ושהמדריכים הם עובדים חיצוניים לא יודעים לספר הרבה יותר מהטקסט שנותנים להם, ניכר שחברת אנגוסטורה אוהבת את המוצר שלה. עיקר הסיור לא מתמקד ברום אלא במוצר הדגל של החברה- הביטר'ס.
כל תהליך היצור והמתכון נשמרים תחת מעטה סודיות והחברה מודיעה שאסור להכניס מצלמות למפעל.
חבל, כי הסיור במוזאון הרום שלה כולל פריטים מעניינים ויפים ומצלמת הטלפון שלי לא הצליח להוציא תוצאות משביעות רצון.
לאחר סרטון תדמית מיושן בו יו"ר החברה או נצר למשפחת המייסדים סיגרט, מספר על ההיסטוריה של הביטרס ועל המפעל המשכנו ישירות לחדר הדוודים בהם מכינים את הביטרס המפורסם.
כמו במתכון הסודי של קוקה-קולה ואחרים גם לאנגוסטורה יש מספר בודד של אנשים (חמישה) שיודעים את המתכון והכמויות המלאות והם חתומים על כך שהם לא ישהוו באותו מקום או יטוסו באותה טיסה.
כאשר מסתיימת במפעל תערובת התבלינים הם קוראים לאחד מהם והוא מכין תערובת חדשה שנכנסת להשרייה באלכוהול דגנים נקי. האלכוהול המתובל מעורבב בקרמל וסוכר חום להשרייה של שלושה חודשים לפחות ואח"כ- סינון, מהילה ל-44% וביקבוק. הריח בחדר הדוודים משגע ופה ושם ניתן לראות עגלות פלסטיק מלאות תבלינים אבל חוץ מזה אין מה לראות.
הסיור ממשיך דרך אוסף פרפרים ענק שנתרם לחברה, פינת זיכרון למייסד החברה ומשפחתו ובה חפצים ותמונות מהשנים הראשונות של טרינידד ומוזיאון רום מקומי שבו ניתן לראות מזקקה עתיקה וציוד מעבדה ישן וכן מוצרים של החברה מכל שנות הפעילות.
מלבד אוסף בקבוקי הרום הענק (שממנו לא זיהיתי כמעט אף מותג) היה יפה לראות מכשיר להכנת חביות שנקרא קופר על שם הממציא של חביות החישוק ותרשים שמראה כיצד להפעיל אותו. החדר האחרון במוזיאון מוקדש אף הוא לביטר'ס ונמצאים בו בקבוקונים מסדרות בהוצאה מוגבלת לאורך השנים וגם כמוסת זמן שנטמנה ב-2004 ל-1000 שנה.
קוריוז משעשע על אחד מהסמלים המסחריים של החברה- התוית הגדולה שנמצאת מקומטת על כל בקבוק.
בתחילת שנות הפעילות של החברה אחריות העבודה חולקה בין בני המשפחה וכך אירע שבאחת התחרויות שבה הוצג הביטר'ס שגה האח שהיה אחראי על הדפסת התוויות והוציא תוית גדולה מהבקבוק. הביטר'ס נהיה לאחת הבדיחות הגדולות של אותה תחרות והם כמובן הפסידו אך אחד השופטים פנה לאחים ויעץ להם לשמור את הטעות כהברקה מיתוגית.
בדרך לאולם הביקבוק המודרני עוברים ליד המעבדה. לאנגוסטורה מעבדה גדולה בה מגדלים עבור הרום מספר סוגי שמרים היחודיים רק להם וכן מתקיים מעקב מדוקדק על אחוזי הסוכר במולאסות בתהליך הזיקוק. אחרי המעבדה רואים את מגדל הזיקוק הענק האחראי על זיקוק של יותר מ-22000 ליטר רום בשנה.
לאחר סיור קצר באולם הביקבוק הענק שבו בעיקר מתרשמים מהגודל, המהירות והרעש של מכונות הביקבוק, הסיור מסתיים בחדר טעימות בו זכינו לטעום מכמה ממוצרי החברה ובעיקר רום של חברת פרננדז- מזקקת רום מקומית שנקנתה על ידם, כמו כמעט כל המזקקות הקטנות שעל האי (הברמנים ניסו בכח לקדם את סדרת הקוקטיילים המבוקבקים של החברה- לא משהו שראיתי בארץ אבל זה יותר מדי הזכיר לי ליקרים זולים וצבעוניים אז ויתרתי) .
להבדיל מהסיור בקובה, חברת אנגוסטורה עורכת סיורים במזקקה עצמה (60TTD לשעה וחצי ושתי טעימות) ולמרות שעדין מדובר בהפקה תיירותית ושהמדריכים הם עובדים חיצוניים לא יודעים לספר הרבה יותר מהטקסט שנותנים להם, ניכר שחברת אנגוסטורה אוהבת את המוצר שלה. עיקר הסיור לא מתמקד ברום אלא במוצר הדגל של החברה- הביטר'ס.
כל תהליך היצור והמתכון נשמרים תחת מעטה סודיות והחברה מודיעה שאסור להכניס מצלמות למפעל.
חבל, כי הסיור במוזאון הרום שלה כולל פריטים מעניינים ויפים ומצלמת הטלפון שלי לא הצליח להוציא תוצאות משביעות רצון.
לאחר סרטון תדמית מיושן בו יו"ר החברה או נצר למשפחת המייסדים סיגרט, מספר על ההיסטוריה של הביטרס ועל המפעל המשכנו ישירות לחדר הדוודים בהם מכינים את הביטרס המפורסם.
כמו במתכון הסודי של קוקה-קולה ואחרים גם לאנגוסטורה יש מספר בודד של אנשים (חמישה) שיודעים את המתכון והכמויות המלאות והם חתומים על כך שהם לא ישהוו באותו מקום או יטוסו באותה טיסה.
כאשר מסתיימת במפעל תערובת התבלינים הם קוראים לאחד מהם והוא מכין תערובת חדשה שנכנסת להשרייה באלכוהול דגנים נקי. האלכוהול המתובל מעורבב בקרמל וסוכר חום להשרייה של שלושה חודשים לפחות ואח"כ- סינון, מהילה ל-44% וביקבוק. הריח בחדר הדוודים משגע ופה ושם ניתן לראות עגלות פלסטיק מלאות תבלינים אבל חוץ מזה אין מה לראות.
 |
| אחד מהאחים מייסדי חברת אנגוסטורה- ואיזה שפם |
מלבד אוסף בקבוקי הרום הענק (שממנו לא זיהיתי כמעט אף מותג) היה יפה לראות מכשיר להכנת חביות שנקרא קופר על שם הממציא של חביות החישוק ותרשים שמראה כיצד להפעיל אותו. החדר האחרון במוזיאון מוקדש אף הוא לביטר'ס ונמצאים בו בקבוקונים מסדרות בהוצאה מוגבלת לאורך השנים וגם כמוסת זמן שנטמנה ב-2004 ל-1000 שנה.
קוריוז משעשע על אחד מהסמלים המסחריים של החברה- התוית הגדולה שנמצאת מקומטת על כל בקבוק.
בתחילת שנות הפעילות של החברה אחריות העבודה חולקה בין בני המשפחה וכך אירע שבאחת התחרויות שבה הוצג הביטר'ס שגה האח שהיה אחראי על הדפסת התוויות והוציא תוית גדולה מהבקבוק. הביטר'ס נהיה לאחת הבדיחות הגדולות של אותה תחרות והם כמובן הפסידו אך אחד השופטים פנה לאחים ויעץ להם לשמור את הטעות כהברקה מיתוגית.
 |
| כרזות פירסום ישנות שפזורות ברחבי המוזיאון |
לאחר סיור קצר באולם הביקבוק הענק שבו בעיקר מתרשמים מהגודל, המהירות והרעש של מכונות הביקבוק, הסיור מסתיים בחדר טעימות בו זכינו לטעום מכמה ממוצרי החברה ובעיקר רום של חברת פרננדז- מזקקת רום מקומית שנקנתה על ידם, כמו כמעט כל המזקקות הקטנות שעל האי (הברמנים ניסו בכח לקדם את סדרת הקוקטיילים המבוקבקים של החברה- לא משהו שראיתי בארץ אבל זה יותר מדי הזכיר לי ליקרים זולים וצבעוניים אז ויתרתי) .
- Black Label- במהלך חגיגות הקרנבל זה היה המשקה העיקרים ששתו המקומיים ולקח לי זמן להבין שלא מדובר בגרסה מקומית מזוייפת של ג'וני ווקר. כך או כך, הרום מזכיר מאוד טעם של וויסקי סקוטי עם ניחוח חבית קל. לא רע.
- Royal Oak- אם לתוית השחורה היה טעם וויסקי, כאן כבר ממש היה אפשר לטעות. ריח וטם חזקים של עץ ואלכוהול שחורך את הפה.
- Single Barrel- רום זהוב סביר. ריחות עדינים.
