Sidecar- או: געגועים לאופנוע עם סירה

רכיבים:
3/4 מנה מיץ לימון
3/4 מנה ליקר תפוז (Cointreau)
1.5 מנות ברנדי (Carmel 100)
אפשרי פלח לימון או תפוז לקישוט.

באנגלית: סייד קאר
קטגוריה: קלאסיים
אלכוהול מוביל: ברנדי
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: חמצמץ
צבע: חום\כתום

כמו ברבים מהקוקטיילים הקלאסיים גם מקור הקוקטייל הזה לא לגמרי ברור.
כמה ספרי מתכונים מסוף שנות ה-40 טוענים שמקור המשקה בפריס של אחרי מלחמת העולם הראשונה, בבר של מלון ריץ או בבר הפריזאי המפורסם ה'ניו יורק' שאחראי לכמה קוקטיילים מפורסמים אחרים מאותה תקופה.
ספרי מתכונים מוקדמים יותר- מתחילת שנות העשרים- טוענים שמקור המשקה הוא בכלל המועדון הלונדוני 'באק'.
כך או כך, כולם מסכימים בערך על התקופה בה הוא הופק לראשונה וכן על המשקאות המרכיבים את הקוקטייל אם כי לא על היחסים. האסכולה הצרפתית טוענת לכמות שווה של כל המרכיבים בעוד שהאסכולה הבריטית משתמשת בכמות כפולה של ברנדי.
אני לקחתי את המתכון מהספר של מלון סאבוי שכמובן ממשיך את המסורת האנגלית.
אפשר לומר שמדובר בגרסה כלשהי לקוקטייל סאוור שבה ליקר התפוזים משמש כממתיק מה שהופך אותו כמובן לקוקטייל אלכוהולי ביותר. טעם הברנדי הפירותי משתלב היטב עם ליקר התפוזים אך המשקה חמצמץ מדי לטעמי (מה שהורס בשבילי גם את הגרסה הצרפתית בה אחוז הלימון גבוהה אף יותר). אני חושב שהוספת כתר סוכר ופלח תפוז כקישוט כמו שכמה מתכונים מודרניים מציעים יוסיף מתיקות ויאזן את המשקה מבלי לפגוע בו (כמובן אם המשקה עדיין חמוץ לטעמכם ניתן להוריד בכמות הלימון).
דבר נוסף שהפריע לי היא העכירות של המשקה שיכל להיות בעל צבע יפה יותר לו היה בא מעורבב ולא מנוער.

משחק: כדור מקפץ- Bouncing Ball

סוג: משחק חברה.
מספר משתתפים: כמה שרוצים.
דרגת שכרות: בינונית.
אביזרים: כדור דמיוני אחד.
מטרה: להתמסר בכדור דמיוני מבלי להתבלבל .

משחק מטופש לכמות גדולה של אנשים עם חוקים פשוטים לזמנים בהם אין כח ללמוד משהו מסובך.
כל המשתתפים יושבים במעגל, מחליטים מי מתחיל ומעבירים כדור דמיוני מאחד לשני באופן הבא-

כאשר המשתתף עם הכדור אומר- "וויש" הכדור עובר לשחקן משמאל.

כאשר המשתתף עם הכדור אומר-"בוינג" הכדור עובר לשחקן מימין.

כאשר המשתתף עם הכדור אומר-"קפוץ" הכדור ממשיך בכיוון הקודם אך מדלג על שחקן (כלומר- אם הכדור הגיע מהשחקן משמאל הוא ממשיך לשחקן השני מימין).

המשחק צריך להתנהל די מהר. כל שחקן שמחכה זמן גדול מדי או שמתבלבל ואומר את אחת משלש המילים כשה'כדור' לא אצלו מחוייב לשתות מנת שתיה.

כמו שאמרתי, משחק פשוט ומטופש אך מצחיק מאוד כאשר הדנמיקה בין חברי הקבוצה טובה וכאשר הוא מתנהל במהירות סבירה. 

ניתן להוסיף עוד מילים וחוקי מסירה בכדי לעשות אותו קשה יותר, לדוגמא: מילה למסירה לאדם עליו המוסר מסתכל או מילה למסירה לאדם ששתה אחרון, אך חשוב לשמור על מילים בעלות צליל שונה בכדי שלא  יהיה אפשר להתבלבל בין הפקודות. 

Grenadine- סירופ רימונים

סירופ רימונים הוא מרכיב חשוב שנמצא בקוקטיילים רבים. הוא משמש כממתיק אך גם כתוספת של צבע אדום\ורוד למשקאות.
לסירופ קיימות עשרות גרסאות מסחריות באיכויות שונות אך כמו במרבית הסירופים, אין סירופ טוב יותר מכזה שמכינים לבד. וכעת בדיוק מתחילה עונת הרימונים.

ניסיון ראשון:
את הנסיון הראשון עשיתי בתחילת הקיץ, כשעוד לא היו רימונים טריים וחיפשתי תחליף לסירופ התעשייתי. מכיוון שמדובר בסירופ שאפשר להכין בקלות יחסית ואין לי בו הרבה שימוש אני מכין ממנו כמויות קטנות (ואז גם לא חובה להוסיף אלכוהול- הוא יכול להשמר במקרר חודש-חודשיים מבלי להתקלקל).

1/3 כוס רכז רימונים
2/3 כוס מים
1 כוס סוכר (השתמשתי בדמררה אבל לא חובה בכלל)

מכינים מיץ רימונים ע"י ערבוב הרכז במים עד שמתקבל מיץ רימונים חמוץ מאוד ובעל צבע ורוד כהה.
את המיץ והסוכר מבשלים מבלי להגיע לרתיחה ודואגים לערבב את הסירופ עד להמסה מוחלטת של הסוכר.
נתנים לסירופ להתקרר ומעבירים לבקבוק (לאחר סטריליזציה קלה של הבקבוק- שטיפה במים רותחים בתוכו ועל הפיה).

התוצאה שהתקבלה היתה סירופ חמוץ מתוק נחמד אך הצבע היה מאכזב- לא האדום הבוהק שבסירופים המסחריים אלא גוון הקרוב יותר לחום ולא מספיק חזק בכדי לצבוע קוקטיילים.

נסיון שני:
הנסיון להשתמש ברכז במקום במיץ לא עלה יפה ומכיוון שעכשיו זו עונת הרימונים הגיע הזמן לניסיון נוסף. הפעם החלטתי להוסיף גם טעמי היביסקוס- שילוב מקובל ככל הנראה.

3 רימונים גדולים (כ-1.5 כוסות מיץ)
1.5 כוס סוכר
5-8 פרחי היביסקוס מיובשים

 קימים מתכונים בהם כתוב לפרוט את כל גרגרי הרימון (כן כן, יש לזה פועל בעברית !) ולבשל אותם במים לקבלת מיץ אך דרך קלה יותר היא פשוט לסחוט במסחטה רגילה (יותר קל במסחטת מלחציים אבל למי יש כאלה בבית). גם לזה יש טריק שגיליתי מאוחר מדי- מסתבר שאם משרים את חצאי הרימונים לחצי שעה במים לפני הסחיטה משתחרר יותר מיץ.

הרעיון הכללי הוא ליצור סירופ סוכר עם מיץ רימונים במקום עם מים. לא השתמשתי במתכון מסויים ולכן לא ידעתי האם למצות את ההיביסקוס במים ואת התמצית להוסיף לסירופ או פשוט לבשל הכל ביחד. בסוף בחרתי בדרך העצלנית:
מבשלים את מיץ הרימונים כמה דקות עם הפרחים בכדי למצות אותם ואז דגים אותם החוצה עם מזלג.
כעת מוסיפים את הסוכר ומערבבים את הסירופ עד להמסה מוחלטת.
נתנים לסירופ להתקרר ומעבירים לבקבוק (לאחר סטריליזציה קלה של הבקבוק- שטיפה במים רותחים בתוכו ועל הפיה).

התוצאה שהתקבלה הפעם היא סירופ מתוק עם טעם שמזכיר פטל או חמוציות ובצבע סגול קרוב לצבע סלק. אני די מבסוט ממה שהתקבל, נשאר רק למצא מתכון שיעשה בו שימוש ולראות האם הוא חזק מספיק בכדי להוסיף צבע למשקאות.

* כיום יש לנו זנים חדשים של רימונים וניתן להנות מהם כמעט כל החורף. הדבר האחרון שנשאר לעשות בפרויקט הזה הוא למצא מיץ שיהווה תחליף לפירות הטריים בחודשי הקיץ מבלי להוסיף טעמי לואי.

B-52- או: פצצות בשכבות

רכיבים:
1 שכבה ליקר קפה (Kahlua)
1 שכבה ליקר תפוז (Cointreau)
1 שכבה ליקר אייריש קרים (Baileys)

קטגוריה: קוקטיילים חלביים, קוקטיילי שכבות
סוג כוס: שוט
דרך הכנה: בניה בשכבות
טעם עיקרי: קפה

ה-B-52 הוא קוקטייל שהופיע לקראת סוף שנות השבעים של המאה הקודמת והוא פופולארי מאוד גם היום.
הקוקטייל נקרא על שם מטוס אמריקאי שמשמש כמפציץ בצבא ארה"ב החל מ-1955 ועד ימינו.
מדובר במשקה שכבות- קטגורית קוקטיילים יפים ומרשימים מאוד- ולכן חשוב מאוד לנסות ולראות איזה ליקר יותר כבד (הפעם הראשונה היא שלב הניסוי והטעייה). בד"כ נהוג להשתמש ב-Grand Marnier כליקר תפוזים בקוקטייל, במקרה כזה צריך לבנות אותו בשכבה העליונה מכיוון שהוא קל יותר מהאייריש קרים. אני השתמשתי ב-Cointreau (מטעמי כשרות) והסתבר שהוא כבד יותר ולכן מקומו בשכבה השניה.
הקוקטייל מתוק מאוד וטעמו מזכיר מאוד טעם של קפה עם שמנת. ליקר התפוזים מורגש בעיקר בניחוח תפוזים העדין שמלווה את המשקה.
ממשקה זה התפתחו גרסאות נוספות של קוקטיילי שכבות מליקרים אחרים שנקראים בשמות: B-51- B-57. 

Grasshopper-או: חרק ירוק אבל אלגנטי

רכיבים:
1 מנה ליקר 'קרם דה מינט' ירוק (De Kuyper)
1 מנה ליקר 'קרם דה קקאו' בהיר (Bols)
1 מנה שמנת מתוקה
עלה מנטה לקישוט.

באנגלית: גרסהופר
קטגוריה: קוקטיילים חלביים
אלכוהול מוביל: ליקר מנטה
סוג כוס: מרטיני
דרך הכנה: ניעור וסינון
טעם עיקרי: מתוק, מנטה
צבע: ירוק בהיר אטום

"עוד משקה קורס ברמנים זרחני משנות השמונים" חשבתי לעצמי כשנתקלתי במקוקטייל הזה לראשונה. אך להפתעתי מדובר במשקה קלאסי שהופק בשנות החמישים ברובע הצרפתי בניו-אורלינס- מקום עליו עוד נצטרך להרחיב מתישהו- שהיה מרכז תרבותי בו התפתחה בין השאר מוסיקת הג'ז וגם הופקו בו קוקטיילים קלאסיים רבים.
הקוקטייל הוגש כקינוח ולכן מדובר במשקה מתוק יחסית, בעל טעם מנטה חזק שמזכיר מאוד את טעמו של השוקולד After 8. השמנת בקוקטייל אחראית על המרקם הסמיך של הקוקטייל וליקר המנטה לצבע הירקרק המרהיב.
לטעמי ליקר המנטה חזק מדי ולכן שמתי ממנו כמות קטנה במעט ממנת משקה, אך מלבד זה מדובר במשקה טעים ואלגנטי מאוד.

* הערה: אני לא רוצה להכנס לזה אבל בכדי למצא את הליקרים עברתי ביותר מעשר חנויות בחיפה ובירושלים וגם כאשר סוף-סוף מצאתי אותם גבו ממני מחיר מופקע. אני מבין שאין לליקרים האלה שוק גדול בארץ אבל הייתי מצפה שחנויות שמכבדות את עצמם יחזיקו גם מותגים טובים של ליקרים ולא רק את המותגים הזולים (שאותם דווקא קל למצא).

עוד אחת